הקדמה

התגלית הזאת הפתיעה לא רק מעצם גילוי מבנה מסוג זה, אלא גם בשל מקום גילויו – מתחת לקשת וילסון, ממערב ובצמוד להר הבית. שתי התכונות האלה, היות המבנה אודאון והמקום בו נבנה, הולכות כמובן יד ביד, משום שבמרבית המקרים אודאון היה מבנה מקורה, והנה כאן ניצלו את קשת וילסון כדי שתשמש קירוי מן המוכן למקום ההתכנסות הקטן הזה.

במשך שנים אחדות נחפר השטח שמתחת לקשת וילסון במלואו והאודאון הרומי נחשף בשלמותו. שתי אבחנות הנוגעות לאדריכלות של המבנה, שפורסמו על ידי החופרים, הן שמרכיבים אדריכליים אחדים במבנה מעידים כי בנייתו לא הושלמה. בעיקר חסר בו מבנה הבמה (אם כי במה ניתן היה לבנות מעץ). נוסף על כך ציינו החופרים שמושבי האבן המקוריים לא נמצאו (עוזיאל, ליברמן וסולומון 2017: 248; ליברמן, סולומון ועוזיאל 2019: 116). למעשה, גם את החוסר הזה ניתן היה לייחס לאי־השלמת המבנה, שכן פריטים אלה הם בין הפריטים האחרונים שמשלבים במבנה שכזה.

מושבי התיאטרון מאזור קשת רובינסון

לפני שאמשיך בדיון על אודות ה"אודאון" של קשת וילסון וסוגיית מושביו, אני מבקש להפנות את תשומת הלב לאזור הנמצא כ־150 מ' מדרום לקשת וילסון — אל החפירות שניהלתי מתחת לקשת רובינסון יחד עם יעקב ביליג, לשם חשיפת הרחוב המרוצף אבן מימי הבית השני.
לשם חשיפת הרחוב נדרשנו לפרק קיר מסיבי מזרחי של הבניין האומיי IV, שנבנה היישר על ריצוף הרחוב. בוני הקיר שילבו בבנייה אבנים שונות שמצאו בסביבתם, ושהשתייכו למבנים חרבים קדומים יותר. בשלב השימוש הקודם נחצבו בהן תעלות רחבות עם אגנים עגולים רדודים — אל נכון, חלק ממערכת הניקוז של לטרינה (מבנה שירותים ציבורי) רומית. אבל גם בוני הלטרינה עשו שימוש באבנים מבניין חרב. הם פירקו בעבור כך אבנים ששימשו מושבים לתיאטרון או למבנה דמוי תיאטרון מן הסוג הנדון כאן (רייך וביליג 1999).

לא היו בידינו נתונים ישירים לתארך את מושבי התיאטרון האלה, שכן הם נותקו מן המבנה המקורי שלהם. האם הם מימי הבית השני — שהרי יוסף בן מתתיהו מוסר שהמלך הורדוס בנה תיאטרון בירושלים? או שמא מן התקופה הרומית המאוחרת?

חופרי האודאון נזכרו בקיומם של מושבי התיאטרון שמצאנו ליד קשת רובינסון. נשאלה השאלה אם ייתכן שהמושבים האלה פורקו מן האודאון והובלו דרומה לאזור קשת רובינסון כדי לשמש בלטרינה הרומית? לחזיתם של המושבים שגילינו ליד קשת רובינסון הייתה קערוריות מסוימת (תיאטרון או אודאון הם מבנים מעוגלים), ותיאורטית ניתן היה להעריך אם קערוריות זו מתאימה לגודל הקטן של האודאון. ואולם, למרבה הצער, מושבי קשת רובינסון עברו עיבוד לפני ששולבו בלטרינה, והנתון הזה אבד. ובכל זאת, בהערכה גסה, דומה שמושבי קשת רובינסון גדולים מדי עבור האודאון הקטן שעל הפרק. הם לא היו חלק ממנו אלא ממבנה אחר, גדול יותר.

פרטי האבן מחפירות האודאון שמתחת לקשת וילסון

נחזור לענייננו — האודאון שהתגלה מתחת לקשת וילסון. לקראת פרסום ממצאי החפירות בקשת וילסון ביקשה ממני תהילה ליברמן לעבד ולפרסם בדוח הסופי את מעט הפריטים של עיטור אדריכלי שנמצאו במקום.

משבחנתי את הפריטים, השמורים במחסני רשות העתיקות, הופתעתי לגלות שאלה לא פרטי עיטור אדריכלי גרידא, כמו שברי כותרות או בסיסי עמודים, אלא לא פחות מאשר חלקים ממושבי האבן שלא נמצאו באתרם בשעת החפירה. חופרי האתר, משום מה, לא שמו לב מה העלו תחת ידם.

איור 2

מדובר בעשרים ושבעה שברים קטנים למדי, העשויים אבן גיר קשה למחצה. צד אחד (מן הסתם הצד העליון) הוא שטוח ומוחלק — זהו מקום הישיבה עצמו. לכל שבר יש קצה צר, מעובד, ועוביו כ־8–10 ס"מ בממוצע. לאורך הצד הצר עובר חריץ, היוצר בצד הצר מעין פרופיל. בארבעה פריטים הקצה המעובד יוצר זווית ישרה היורדת מן המשטח העליון החלק. אלה בוודאי לא פרטים המאפיינים אמנות אדריכלית. הפרטים עם הזווית הישרה משתייכים למושבי אבן שהיו ממוקמים בקצה השורה, ליד גרם מדרגות האבן (scalaria) שהעלה את הצופים במעלה האודאון. בשברים שנשתמר מהם חלק גדול יותר, ממשיכים פני האבן כלפי מטה בצורה מעוגלת.

אף לא אחד מן השברים נמצא באתרו. רובם נמצאו בעיי העפר שהחופרים ייחסו לשכבה 6 (השכבה של האודאון) ולשכבה 5, המייצגת את השלב שבו המבנה יצא משימוש, פורק בחלקו, וחללו התמלא בעפר ואבנים.

מסתבר שבניית האודאון הושלמה באופן חלקי, לפחות מבחינת בניית מושבי אבן. בשלב מאוחר יותר, כשהאודאון יצא מכלל שימוש, ואולי רק אחרי שחלף מאז פרק זמן ארוך, החליט מאן דהוא לעשות שימוש חוזר במושבי האבן, ככל הנראה בגלל טיב האבן. המושבים נעקרו, ואת השוליים העליוניים הבולטים טרחו להסיר באמצעות פטיש ואזמל. את גושי האבן המלבניים לקחו לבנייה, ואת השברים זרקו.

סיכום

מתברר שלאודאון של קשת וילסון היו מושבים. נותרו מהם שברים שיצרו את החזית של החלק העליון והקדמי של המושב, שבלט החוצה מגוף המושב. המושב נבנה כך כדי להקל על הישיבה, כלומר – כדי לתת לרגלי הצופים די מקום מתחתם. מאוחר יותר, לאחר שהאודאון יצא משימוש, נעקרו אבני המושב ממקומן. החלק הדק, הבולט מפני האבן, הוסר בסיתות ונזרק לאשפה. בכך הפך מושב האבן לגוש בנייה מלבני לשם שימוש בבנייה במקום אחר בירושלים.

ייתכן שיום אחד יתגלה גוש אבן כזה, ששכחו להסיר ממנו את החלק הבולט, או שהסרתו לא בוצעה בשלמותה, כשהוא משולב בקיר קדום כלשהו.