הסל ריק
לעגלת הקניות
ביום ג' אלול תרצ"ה הלך לעולמו מרן הגאון הקדוש ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל – רבה הראשי של ארץ ישראל.
ביום השנה נערכו אזכרות ברחבי הארץ. בין הנואמים היה הרב כתריאל טכורש, רבה של שכונת שפירא בתל אביב שסיים את דבריו בזעקה היוצאת מן הלב:
"..ובעמדי כהיום הזה ביום השנה לפטירתו, אנחה כואבת מתפרצת מתוך עומק נפשנו הוי! מי יתן לנו תמורתו?
מי ימלא את מקומו הריק?
הי חסיד ועניו! הי אוהב תורה ויראה הי אוהב ישראל וארצו! מי ייתן לנו תמורתו".
במשך תריסר שנים ביום פטירתו בג' באלול הקפידו בני משפחתו, רבנים, תלמידים ומוקירי נפשו לעלות להר הזיתים ולפקוד את קברו שבחלקת הנביאים.
בשנה השלש עשרה, בג' אלול תש"ח נשאר הקבר מיותם, באשר גישתם של היהודים להר נחסמה כחצי שנה קודם לכן. התלמידים הרבים נאלצו להסתפק באזכרה בישיבה.
אך ליבם היה במזרח – בבית הקברות הנטוש.
תשע עשרה שנות השלטון הירדני בבית הקברות בהר הזיתים היו תשע עשרה שנות דאגה וחרדה לגורלו של הקבר הנתון בידי בני עוולה – "כי מנגד תראה…ושמה לא תבוא..". ב כ"ח באייר, היום בו שוחררה העיר ירושלים, נחשף לראשונה גודל החורבן בבית הקברות העתיק, המוני משפחות מודאגות נהרו אל בית הקברות לחפש את קבר יקיריהם, וביניהם גם משפחת הרב.
בני המשפחה ותלמידי הרב הופתעו למצוא את הקבר עומד שלם במקומו, בעוד שמסביבו הכל הרוס (תמונה מתוך הספר "מראה כהן").
הקריאה הראשונה שהתפרצה מפי כל הנוכחים הייתה "נס גדול היה כאן".
היו שאמרו שהטרקטור של הירדנים ניסה כמה פעמים להרוס את המצבה אך לא הצליח והתייאש, היו שאמרו שהנס עוד גדול יותר כי הלגיונרים נלחמו מכאן והיו הפגזות על בית הקברות שגרמו להרס הקברים.
בוועדת החקירה לבדיקת חילול בית העלמין שהתקיימה באוקטובר 1967, נחקר חליל אבן סדר-חליל – בנו של שומר בית הקברות ונשאל: כיצד ניצל קברו של הרב קוק?
והוא ענה:
"פשוט פחדנו לנגע במצבתו של הרב קוק, כולנו ידענו שהוא חכם אליכביר, אדם קדוש וסכנה נשקפת לכל איש שינסה לפגוע בקברו…" באותה עדות המשיך חליל וסיפר: "עבדנו בעיקר בלילה, שיירת משאיות צבאיות הייתה מגיעה לכביש הסמוך להר, המצבות נעקרו ממקומותיהן נאספו בידי החיילים שהטעינו אותם על חמורים ומשם למכוניות, רק הסוחרים שקבלו זיכיונות מהעירייה ומהצבא פעלו גם ביום, הצבא עצמו פעל רק בלילות.." .
