תעלומה מסתורית מימי קום המדינה עדיין מחכה לפתרון, ולאיש אין קצה חוט – גם יותר מ-75 שנה אחרי. כעת מנסה עמותת אלע"ד (עיר דוד) לסגור מעגל, ומבקשת את עזרת הציבור לצורך כך.
ראשית הסיפור בירושלים של שנת 1948, חודשים ספורים לפני הקמת המדינה, כאשר מלחמת העצמאות כבר החלה והמנדט הבריטי נמצא בסוף ימיו. בליל ה-12 בפברואר עצרו הבריטים ארבעה לוחמי הגנה ששמרו בעמדת תצפית סמוך לשער מנדלבאום בירושלים והעלו אותם לרכב הסיור. בתום נסיעה קצרה הלוחמים הושלכו מהרכב באזור שער שכם, וביום המחרת נמצאו גופותיהם ליד שער האריות לאחר שנרצחו על ידי המון ערבי.
אחד מארבעת הלוחמים היה שמעון ניסני, בעל נגריה בשכונת בית ישראל, שכלל לא היה אמור להיות בעמדה אך נכח במקום לאחר שהחליף משמרות עם חברו לארגון ההגנה, פנחס שפיגלמן, דקות אחדות לפני תחילת המשמרת. הודות להחלפת המשמרות שפיגלמן ניצל.
החלטה גורלית
סיפור קבורתו של ניסני נראה כאילו נלקח מסרט בדיוני. עקב המצב הביטחוני הרעוע באותם ימים, הקבורה בהר הזיתים התקיימה רק במועדים מסוימים, וניסני נלקח לקבורה יחד עם גופות נוספות של נפטרים מהימים האחרונים. ניסני, יליד פרס, היה אמור להיקבר בחלקת הספרדים, אך בעוד נושאי האלונקות עסקו בקבורה בחלקה אחרת, נפתחה לעברם אש והם נאלצו להימלט מהמקום.
לאור הנסיבות, נטמן ניסני במהירות במקום שבו עמדה גופתו, ומלוויו פנו לנוס על נפשם – אך יצחק, גיסו של שמעון, עצר. הוא הבחין בגופתה של ילדה כבת 8, שנותרה מוטלת על הקרקע בסמוך להם מבלי שנקברה. ע"פ פנקסי פטירה של ועד העדה הספרדית שמה רחל בת ויקטוריה חיים. בהחלטה מהירה חפר הגיס את קברו הטרי של ניסני, טמן בתוכה את גופת הילדה, וכיסה את שניהם יחד למנוחת עולמים – ללא כל סימון או מצבה. אף על פי שנטמן בחלקה אחרת, עד היום מצוין ברישומי החברה קדישא הספרדית שניסני קבור בחלקת הספרדים.
הפתרון והתעלומה
רק בשנת 1990 זוהה קברו של ניסני. הדבר קרה לאחר ששפיגלמן ערך מחקר מעמיק כדי לאתר את קברו של חברו המנוח, לאחר שנים רבות שבהן נשא בלבו תחושת אשם. תמונה ישנה שהוצלבה עם סימני דרך שזכר גיסו של ניסני, בשילוב עם איתור העובד הערבי שסייע בקבורתו – הביאו למציאת מקום הקבורה המשוער. כשפתחו את הקבר לאחר 42 שנה, גילו בני המשפחה יחד עם עצמותיו של ניסני את עצמותיה של הילדה הקטנה, וכך, לאחר עשרות שנים, ניתן היה לקבוע בוודאות שזהו קברו האבוד של שמעון ניסני.
השניים כוסו חזרה, עצמותיהם נשארו במקום מבלי להזיז אותן, והם ממשיכים לחלוק את אותו הקבר. בהמשך הוקמה מצבה צבאית על מקום הקבר הנושאת את שמו של ניסני, אך שאלת זהות הילדה נותרה עד עצם היום הזה בגדר תעלומה. מלבד שמה ושם הוריה לא ידוע עליה דבר.
לחלוק כבוד לילדה הגלמודה
החל משנת 2006 מפעילה עמותת אלע"ד מרכז מידע בהר הזיתים, שחלק מרכזי בפעילותו היא סיוע באיתור והנגשת מידע בנוגע לנקברים במקום. עד כה זכה הפרויקט להצלחה רבה ואלפי קברים, שרבים מהם היו אנונימיים, כבר זוהו ומופו. הודות לכך, משפחות רבות זכו לסגור מעגל ולפקוד את קברי יקריהם לאחר עשרות שנים.
מתוך רצון לחלוק כבוד לילדה הגלמודה, נכנסה עמותת אלע"ד לתמונה גם במקרה זה. ביום הזיכרון ערכה העמותה טקס אזכרה לילדה האלמונית בפעם הראשונה לאחר 75 שנה, והציבה שלט לזכרה ליד קברה. על מנת לקבל פרטים נוספים על חייה ועל דמותה, מנסה העמותה לאתר קרובי משפחה או חברים שמכירים את הסיפור מקרוב ויוכלו לשפוך אור על פרטי המקרה.
"אנשים ששכחו אותם"
"בחודשים האחרונים אנחנו עושים פעולות רבות בניסיון לאתר מידע על הילדה האלמונית אך בינתיים לא הצלחנו למצוא אפילו קצה חוט", אומר יונתן מנוביץ', מנהל מרכז המידע שמפעילה עמותת אלע"ד. לדבריו, "למאמצי החיפוש נרתמו מתנדבי ארגון 'לתת פנים לנופלים' ועובדי ארכיון עיריית ירושלים, אך מאחר ומאמצי האיתור לא הצליחו להביא לפריצת דרך, החלטנו לפנות לעזרת הציבור הרחב".
"אנשים לא מכירים את הסיפור. היו כל כך הרבה אירועים באותה תקופה שבין הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר להכרזת המדינה בה' באייר. אלה אנשים ששכחו אותם", אומרת שרה ברנע, חוקרת הר הזיתים, שפועלת רבות בניסיון להתחקות אחר קורותיה של הילדה האלמונית. "אנחנו לא יודעים מי היא, לא יודעים כלום על משפחתה. צריך לעשות משהו לזכרה".
ברנע התוודעה לסיפורה של הילדה בביקור אצל אחותו של ניסני, לאה, אותה הכירה במהלך מחקרה אודות חייו ומותו של שמעון. "זה ממש נגע ללבי שאין מי שיעלה לקברה, אין מי שיכבד את זכרה. חשבתי שהגיעה העת לעשות מעשה ולקיים גמילות חסד של אמת", היא מוסיפה.
