סימן שהסתיו כאן – החצב מתעורר בירושלים

שמו של החצב

שמו של החצב מרמז על שתי משמעויות מרכזיות: הוא קשור לזמן הפריחה שלו – "חצי אב", התקופה שבה מתחילים לראות את עמוד הפריחה המרשים. סיבה נוספת לשמו היא על כך שהוא "חוצב" באדמה, מכה שורשים עמוקים וקשה מאוד לעוקרו.

חצב – הצמח הכי ישראלי

נוכל למצוא את החצב ממש בכל הארץ בנופים שונים לחלוטין – מהחרמון ועד הרי אילת.איך זה ייתכן? החצב יכול לשרוד ולהכות שורשים בקרקעות שונות בזכות מאפייניו המיוחדים:

הוא רעיל בכל חלקיו מה שמקשה על רוב בעלי החיים לאוכלו, הוא גיאופיט בעל פקעת גדולה שיכולה להגיע לגודל של כדורסל, ובזכותה הוא שורד באזורי אקלים שונים. בנוסף, הוא פורח בשלהי הקיץ ובסתיו, בתקופה שבה כמעט ואין פרחים אחרים, וכך אין לו תחרות על המאביקים השונים.

כל מה שלא ידעתם על החצב

הפריחה היא למעשה סוף מעגל החיים של החצב. בחורף ובאביב הוא מוציא עלים בשרניים וירוקים שמתייבשים לגמרי בקיץ. ורגע אחרי שיא הקיץ והחום, כשאין שום פרח מסביב, החצב מוציא עמוד תפרחת עדין ויפה, שיכול להגיע עד ל-250 פרחים. עמוד התפרחת מורכב מפרחים רבים הנפתחים בהדרגתיות לאורך הפריחה, מלמטה למעלה. כל קבוצה פורחת למשך פחות מיום: הפרחים נפתחים ב-1:00 בלילה, מייצרים צוף עד 5:00 בבוקר, וממשיכים לפרוח עד 19:00, אז הם קמלים.

החצבים בגיא בן הינום – שומרי הגבולות

פריחת החצבים, דווקא כאן בהר ציון סמוך לגיא בן הינום, מזכירה לנו את הסיפור בגמרא. הגמרא במסכת בבא בתרא (נ:ו ע"א) מספרת כיצד החצבים שימשו את יהושע בן נון לתיחום גבולות הארץ: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ." זה לא במקרה, שכן גיא בן הינום מוזכר כגבול בין שבטי יהודה ובנימין.

בזכות רעילותו ועקשנותו של החצב, שאינו נעקר, ובעקבות כך ששורשיו יורדים בקו ישר מטה ולא נשלחים לצדדים, הוא משמש כגבול מדויק בין שטחים. תכונה זו הפכה אותו לסימון גבולות גם בין חלקות חקלאיות: הוא פורח בדיוק בעונת החריש והזריעה ושומר שנה אחרי שנה על גבול החלקה.

חצב, קבורה והסמבוסקי

החצב מופיע במסורות שונות סביב נושא הקבורה. המוסלמים, למשל, מכנים אותו "בסל אל-מייתין" – בצל המתים, ונוהגים לשתול אותו בבתי קברות. החצב יכול לשמש כמצבה טבעית מאחר ובעלי חיים לא אוכלים את הפקעת הרעילה שלו. כך, הוא יכול לשמור על הנקברים מפני חיות העלולות לחפור באדמה. ככל הנראה לכן נשתלו חצבים רבים בבית הקברות סמבוסקי שבעיר דוד, שם רוב הנקברים היו עניים וגלמודים, שלא נקברו בעומק רב מתחת לפני הקרקע.

ומהחצב – אל המרגליות

על תפקידו של החצב כמסמן גבולות אנו לומדים גם מהמדרש על הפסוק: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכד שִׁמְשׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ (ישעיהו נ"ד, י"ב).

במדרש, רבי בנימין בן לוי אומר: "עתידין תחומי ירושלם להיות מליאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באין ונוטלין חפציהן מהם, לפי שבעולם הזה ישראל מתחמין באבנים ובחצובות (חצב), אבל לעתיד לבוא הם מתחמים באבנים טובות ומרגליות, הדא הוא דכתיב וכל גבולך לאבני חפץ" (פסיקתא דרב כהנא, פסקה י"ח).

השיר שמבשר את הסתיו

כְּמוֹ חָצַב לְהִתְבַּצֵּר

בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה

וּלְחַכּוֹת לְסִיּוּמָהּ

שֶׁל הָעוֹנָה הֲכִי חַמָּה

וְאַחַר כָּךְ לְהִתַּמֵּר

וְכָעַמּוּד עָשָׁן לָבָן

שְׁמוּעָה טוֹבָה לְהַעֲבִיר

שֶׁהַחַגִּים כְּבָר בָּאֲוִיר

כשעמודי החצב נישאים לגובה במדרונות הר ציון, לצד החווה בגיא והגשר התלוי הצופה אל גיא בן הינום, מילותיה של המשוררת נעמי שמר מתגשמות לנגד עינינו. ירושלים לובשת לובן, והשמועה הטובה עוברת בין השבילים: החגים כבר באוויר.

כתבה: טלאור שדה מנהלת הדרכה, החווה בגיא