הסל ריק
לעגלת הקניות
עיר-דוד שוכנת מחוץ לחומות ירושלים, על גבעה צרה המשתפלת מדרום להר הבית. צורתה כעין משולש, שבסיסו בצפון למרגלות חומת הר הבית הדרומית, וקודקודו בבריכת השילוח בדרום. השלוחה הצרה עליה בנויה עיר דוד, תחומה על ידי ערוץ נחל קדרון במזרח, ועל ידי ערוץ הגיא המרכזי במערב. ערוץ זה הינו המשכו הדרומי של רחוב הגיא בתחומי העיר העתיקה.
העיר ירושלים, נזכרת לראשונה במקרא כעיר כנענית בשם 'שלם', עירו של מלכי-צדק.[1] גם בתקופת התנחלות שבטי ישראל בכנען, נזכרת ירושלים כעיר כנענית, שבראשה עומד 'אדני-צדק מלך ירושלם',[2] הנלחם ביהושע לצד מלכים כנעניים נוספים בקרב בעמק איילון. בתקופת השופטים, נזכרת ירושלם כעיר יבוסית נכרית, שטרם נכבשה על ידי בני ישראל.[3] סה"כ מופיעה ירושלים עוד למעלה מ- 700 פעמים בספרי המקרא,[4] וברבים מאזכורים אלה, מדובר באופן ישיר על עיר דוד עצמה. על חשיבותה ועוצמתה של ירושלים הקדומה, שטרם נכבשה על ידי דוד, מעידים גם מקורות חיצוניים, כ'כתבי המארות המצריים', ו'מכתבי אל עמארנה'.[5] על פי הסיפור המקראי, יצא דוד, שהומלך על ידי הנביא שמואל, מהעיר חברון וכבש את ירושלים מידי היבוסים שישבו בה. מיד עם כיבושה הפך אותה לבירתו[6]. מרבית החוקרים מניחים שהסיבה להחלטתו של דוד להתיישב בעיר נשענה בין היתר, על כך שהיה בעיר מקור מים איתן, הוא מעיין הגיחון וכן על מיקומה הנוח להגנה. העיר לא נכללה בשטחו של אף אחד מן השבטים, עובדה שהקלה על הפיכתה לעיר בירה.[7] למן מכיבושה ואילך, צמחה והפכה ירושלים למרכז שלטוני חשוב, שממנו שלטה שושלת בית דוד על ממלכת יהודה לאורך למעלה מ- 400 שנה, עד לחורבן ירושלים בידי הבבלים.[8]
מרבית סיפורי המקרא עוסקים בתקופת המלוכה ובימי הבית הראשון. ירושלים המקראית, השוכנת ברובה בתחומי אתר עיר דוד של ימינו, נזכרת כמקום התרחשותם של רבים מהאירועים המקראיים החשובים ביותר. למרחב הגיאוגרפי השוכן כיום בתחומי הגן הלאומי מיוחסת כתיבתם ועריכתם של רבים מספרי המקרא. ברחובותיה של עיר דוד פסעו מלכי יהודה ונביאי המקרא. חשיבותו של האתר כיום, נובעת לפיכך מחשיבותה של ירושלים בתקופת המקרא, ומן העובדה שהתנ"ך מהווה מוקד הזדהות בינלאומי למגוון רחב של אוכלוסיות מכל העולם.[9] עושר הממצאים הארכיאולוגיים מכל התקופות המקראיות, שנחשפו באתר עיר דוד, לצד חשיבותם של ממצאים העולים בקנה אחד עם סיפורים מקראיים מוכרים, הופך אותו לאחד האתרים העשירים בממצא בישראל.
במשך תקופה ארוכה מאד, עד לאמצע המאה ה-19, היתה גבעת עיר דוד שוממה ממתיישבים, ונטולת מבקרים. התל הארכיאולוגי הקדום לא היה מוכר לתיירים ולמורי הדרך שסיירו בירושלים, ולפיכך מבקרים לא הגיעו לאזור זה כלל.[10] החל מראשית החפירות הארכיאולוגיות בירושלים בשנת 1863, ובעיקר עם תחילת פעילותה של הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F),[11] נתגלה התל הקדום של ירושלים המקראית, והחלה בו פעילות מחקרית ארכיאולוגית מסודרת.[12] מאז ועד היום, נחפרת גבעת עיר דוד ללא הפסקה, והחפירות נמשכות כל העת, מימי העות'מאניים, דרך תקופת המנדט הבריטי, השלטון הירדני, וכעת בחסות רשות העתיקות של מדינת ישראל. בשל העניין הבינלאומי הרב בירושלים, היקף המידע אודות החפירות כה מרשים, שירושלים ניצבת בהקשר זה רק לצידן של אתונה ורומא, בעוד כל הערים האחרות בעולם משתרכות מאחור.[13]
כיום פועל במקום אתר תיירות הומה אדם, המהווה חלק מגן לאומי סובב חומות ירושלים,[14] והוא מציע למבקרים בו חווית ביקור תיירותית מובנית ומסודרת, הנשענת על שפע של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא, לצד מיצגים, הדרכה ואמצעי המחשה.[15] הגן הלאומי ייחודי בכך, שהוא מצוי באזור מגורים צפוף, שבו חיים יהודים וערבים אלה לצד אלה, שכן גבעת עיר דוד ההיסטורית, יושבה בראשית המאה העשרים על ידי ערבים שנתנו לשכונתם את השם וואדי חילווה, המהווה לתפיסתם כיום חלק מהכפר הגדול סילוואן.[16] למרות ייחוד זה בין הגנים הלאומיים בישראל, מצליח אתר התיירות המבוקש, למשוך מבקרים מכל פלחי התיירות האפשריים בישראל ובעולם. האתר מאפשר היכרות בלתי אמצעית עם שלל ממצאים ארכיאולוגיים, הקשורים לסיפורי המקרא ומאפשר למבקרים בו הזדהות רגשית ונגיעה במורשת האישית, הלאומית, הדתית והאתנית של כל מבקר.[17]
