תולדות מיפוי בית הקברות היהודי – חלק ב'

ר' אריה לייב פרומקין היה האדם הראשון שעלה במחשבתו לתעד את המצבות שבשדה הקברות שבהר הזיתים. ר' אריה לייב פרומקין (המכונה רב האל"ף) נולד בקלם שבליטא בשנת 1845 .אביו הרב שמואל קלמר עלה באחרית ימיו  לארץ ישראל ונפטר בה.

בהגיע אל ר' אריה השמועה על מות האב הוא החליט לעלות לארץ. שנתיים עבד באודסה כמנהל פנקסים על מנת שלא יזדקק לכספי ה'חלוקה' בארץ. בשנת 1871 ערך מסע בארץ הקודש במשך אחד עשר חודשים. במהלך המסע נמשך ליבו להר הזיתים, וכך הוא מתאר את בית הקברות : "…בהביטך אל שממות בית אלקינו, תראה מנגד על ההר השני המופיע לעומתך אבני חפץ רבים הנוצצים ביפי זהרם מתוך ערימות ההר התלול ההוא הר הזיתים, ואבניו המשובצים במלואותו הם ציוני קברות ישראל. החן וההדר הפרוש על הציונים ההמה נפלא למראה העיניים…" (פרומקין תרל"א: 21 -22). פרומקין התרשם ממצבן הקשה של המצבות, והחליט להעתיק את נוסח המצבות של חכמי ירושלים ולערוך מחקר על תולדות החכמים. וזו לשונו: "…ואנכי אקווה אי"ה לשוח עמך בגן הקברות ההוא לחלק על ההר לחלקים רבים ולקרוא בשם לכל הקדושים הטמונים שם כפי אשר ידעתי, יגיעה רבה היה לי ובמחיר – לא מעט- קניתי את הידיעה הזאת..". (שם, שם). את רשמי המסע (כולל תיעוד המצבות) כתב ביומן בן ארבעים עמודים ושלח אותו למיודעיו שבעיר אודסה. ליומן קרא בשם "מסע אבן שמואל" על שם אביו המנוח. כמו כן, סיים את הכנת הכרך הראשון של "ספר תולדות חכמי ירושלים", אך חזר לליטא למצוא מימון למחקרו ולהוצאת ספרו. בליטא שימש כאב בית דין בעיר אלקסאט. כעבור אחת עשרה שנים חזר לארץ ישראל והתיישב בפתח תקווה עם אשתו וארבעת ילדיו. הוא היה מהמתיישבים הראשונים בפתח תקווה, ניהל בה חווה חקלאית והקים את בית הספר הראשון במושבה. כעבור עשר שנים נאלץ לעזוב לאחר שנפל קרבן לעלילת שווא . שבע עשרה שנה חי בגלות בריטניה ואז חזר לארץ והתמסר ללימוד תורה ולהוצאת כתביו. הוא נפטר ונקבר בפתח תקווה בח' בסיוון שנת תרע"ו (1916). עשר שנים לאחר פטירתו הגיעו לידי ר' אליעזר ריבלין כתבי יד נוספים של חקר "תולדות חכמי ירושלים" (חלק א' פורסם בשנת תרל"ד בווילנא בשם "ספר אבן שמואל").

בעמל רב ערך את החומר הוסיף הערות, מילואים ומפתחות והביאו לדפוס בשנים תרפ"ח-תר"צ. בדברי ההקדמה לספר מובאים דבריו של המשורר ר' יעקב ספיר הלוי אותם כתב לר' אריה לאחר שהתרשם מקריאת החלק הראשון של יומן המסע:

"…ועתה לך בכחך זה אל החלק השני אשר בו רבות עמלת ויגעת וביוקר עמדה לך להעמיד מצבות עולם לכמה מאות נפשות צדיקים השוכנים בהר המשחה, ומעלתהו ומעשהו בקדש, דבר גדול עשית לתת שם ושארית לאנשי השם אשר כמעט אבדה זכרם, והקימות מאמר החכם מכה"א בקהלת ד',ב' 'ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה'…" (ריבלין תרפ"ט: כ- כא) לסכום עבודתו של ר' אריה נביא את דבריו של אליעזר ריבלין העורך: "במשך ירחים אחדים עלה בידי הרב "האלף" להעתיק בערך אלף מצבות עתיקות מקברי הר הזיתים, ודבר זה היה בעתו , כי אחרי זמן מועט נהרסו רבות מן המצבות ע"י בנין הדרך החדשה מירושלים ליריחו בין שדות הקברים" (שם: כא).

ר' אברהם משה לונץ

איור 8 :ר' אברהם משה לונץהסופר והחוקר א. מ. לונץ תיעד עשרות מצבות ופרסמן בשנתון הראשון של "ירושלים", 1882. לונץ נולד בדצמבר 1854 בעיר קובנה שבליטא, עלה ארצה עם הוריו בשנת 1869 , למד בירושלים בישיבת 'עץ חיים' והשתלם בלימודי חול. הוא ייסד את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, שהייתה הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים. ב-1873 התחיל לפרסם מאמרים, בעיתון 'חבצלת', 'המגיד', וה'צפירה' וערך את העיתון 'שערי ציון'.

בהיותו בן 23 החל להתעוור. בשנת 1882 נסע לווינה להתרפא, אך לא הועילו מאמצי הרופאים וכעבור שנתיים איבד את מאור עיניו. למרות עיוורונו המשיך בכתיבה ובמחקר כמעט ארבעים שנה נוספות. הוא פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית. והוציא לאור 12 כרכים נוספים של השנתון 'ירושלים', שנדפסו בבית הדפוס שניהל בעצמו. משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה את 'לוח ארץ ישראל' ועוד עשרות מאמרים בחקר ארץ ישראל. נפטר בב' אייר תרס"ח (1918).

את הכרך הראשון של 'ירושלים' כתב לונץ בווינה בשנת 1882, ופרסם אותו בהוצאת סמולנסקין. לפרק השני בספר קרא "קברי ארץ הצבי". הפרק כולל את כל קברי האבות והחכמים הקבורים בארץ, ימי פטירתם ונוסח מצבתם. בתוך הפרק יש תיעוד של עשרות מצבות של חכמי ישראל הקבורים בבית הקברות הספרדי שבהר הזיתים. בעת כתיבת הפרק כבר לקתה ראייתו אך כנראה שאת סיקור המצבות והעתקתן עשה עוד לפני שהתעוור. בהקדמה לפרק, בהערה מס' 1( לונץ 1882 :71) הוא מציין חמישה עשר ספרים בהם נעזר בכתיבת הפרק. בין הספרים לא מופיע ספרו של א.ל.פרומקין. מכאן נראה שלא ידע על עבודתו של פרומקין, ולמעשה חשב שהוא הראשון שלקח על עצמו את תיעוד הקברים בהר הזיתים.7 בהקדמתו לפרק השני בספרו 'ירושלים' הוא כותב: "…כל קבר הגבלנו (בהערה) איה מקום תחנותו )לפי חקירת הטאפאגראפען היותר מוחזקים(" )שם: 72 )משמע שנעשתה עבודת שטח בסיוע אנשי מקצוע ועליה התבססה עבודתו. בהתייחסו לעבודה שנעשתה בהר הזיתים הוא כותב: "אספנו את כל מצבות אנשי השם אשר נשארו לפליטה משיני הזמן בבית החיים פעה"ק הר הזיתים… ועל אלה אשר כבודם חדש עמם ושמם הטוב לא נתפרסם בין אחינו בארצות המערב הוספנו לבאר מי המה, הכהונה אשר בה כיהנו, פאר הספרים אשר חברו, גם פתרון המילות אשר באו בר"ת על אבן המצבה אשר יהיו כספר החתום לפני הקורא אשר סגנון שפת קודש של אחינו בני ארץ הקדם מוזר לו. ועל אלה אשר לא נרשם יום ושנת פטירתם שארית כחנו חגרנו לגלות את פני הלוט הזה ממקורים נאמנים. נקוה כי כל קורא מבין יבין את העמל הגדול והטורח הרב אשר העמסנו על שכמנו בהעבודה הזאת…". מדברי הכתוב ניתן להתרשם שנעשתה עבודה רצינית ומדוקדקת של איסוף נתונים מהשטח ומתוך המקורות הכתובים. העבודה נעשתה מתוך דאגה לגורל הקברים "אשר נשארו לפליטה משיני הזמן", ומתוך רצון להנחיל לדורות הבאים את מורשת חכמי הדור הטמונים בהר הזיתים.