גבי ברקאי – האיש שחי את ירושלים

תחת שמי הערב של ירושלים, אל מול עתיקות עיר דוד, התכנסו בספטמבר האחרון מאות משוחרי עברה של העיר לכנס מחקרי עיר דוד ה־27, שעסק השנה במאחורי הקלעים של דרך עולי הרגל.

השנה נשא הכנס אופי מיוחד, שהוקדש לזכרו ופועלו של יקיר ירושלים וחוקר העיר ד"ר גבי ברקאי ז"ל. בדרכם אל מתחם הכנס פגשו המשתתפים בשילוט מיוחד שהוצב לזכרו והנציח את פועלו המחקרי והציבורי.

בסרטון הזיכרון שהוקרן במהלך הערב נשמע קולו של גבי המספר על הקשר העמוק שלו לירושלים:

"אני מרגיש מעין חיבור קרוב לאנשים של ירושלים, מוקיר את הנוף של ירושלים, את האווירה המיוחדת מאוד של ירושלים".

עבור ברקאי, הארכיאולוגיה לא הסתכמה בחקר אבנים, חרסים וממצאים. במרכז המחקר שלו עמדו תמיד האנשים שחיו בירושלים לאורך הדורות והסיפורים שהותירו אחריהם.

מבודפשט לירושלים

גבריאל (גבי) ברקאי נולד בשם גאבור ברסלאואר בשנת 1944 בבודפשט, בעיצומה של השואה, ביום שבו נכנסה אמו לגטו. לצדה היו שני דברים יקרי ערך במיוחד: בנה התינוק וספר תורה משפחתי מן המאה ה־19. הספר שרד עם המשפחה את ימי המלחמה ולימים הובא לישראל.

בשנת 1950, כשהיה בן שש, עלתה המשפחה לישראל על סיפונה של האונייה "לקוממיות" והתיישבה בירושלים – העיר שהפכה למרכז חייו ולמוקד עיסוקו המחקרי.
העניין שלו בארכיאולוגיה החל כבר בילדות. בגיל עשר הצטרף לחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובצעירותו נהג לשוטט בשטחים הפתוחים של ירושלים, לאסוף חרסים ומטבעות ולהעמיק בעברה של העיר. בהמשך החל גם להדריך ולשתף אחרים בידע הרב שצבר.

הדרך אל הארכיאולוגיה

בשנות ה־60 למד ברקאי ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אצל כמה מבכירי חוקרי ארץ ישראל, ובהם יגאל ידין, בנימין מזר, מיכאל אבי־יונה, נחמן אביגד, דוד פלוסר ויוחנן אהרוני. את ניסיונו בשטח רכש במגוון חפירות ומחקרים בארץ ומחוצה לה. בין היתר השתתף בסקר מערות הקבורה בסילוואן ובמשלחת הארכיאולוגית בשושן שבאיראן. בהמשך השלים דוקטורט בארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

במשך עשרות שנים לימד ברקאי במסגרות אקדמיות שונות והעמיד דורות של סטודנטים, חוקרים ומורי דרך. לצד הידע הרב שלו, הוא היה מזוהה עם עצמאות מחשבתית ועם נכונות להציג עמדה מחקרית גם כאשר לא תאמה את הזרם המקובל.

על כך נהג לומר: "לא שרתי לפי התווים של מנצח המקהלה, והמנצח לא רצה מישהו ששר לפי תווים אחרים".

לוחיות ברכת הכהנים – התגלית הגדולה בכתף הינום

בשנת 1975 החל ברקאי לנהל חפירות ארכיאולוגיות בכתף הינום בירושלים. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1979, התגלתה במקום אחת התגליות החשובות בקריירה שלו: שתי לוחיות כסף זעירות ומגולגלות שנמצאו במאסף קבורה מתקופת הבית הראשון. הלוחיות הועברו למעבדות מוזיאון ישראל, שם נפתחו בזהירות לאחר תהליך מורכב. על גבי הכסף נחשפו כתובות בכתב עברי קדום, ובהן נוסחים המקבילים לפסוקי ברכת הכהנים מספר במדבר: "יברכך ה' וישמרך…".

הלוחיות, המתוארכות לסוף המאה השביעית או לראשית המאה השישית לפנה"ס, מכילות את הציטוטים הקדומים ביותר הידועים כיום של טקסטים המופיעים גם במקרא, והפכו לאחד הממצאים החשובים בחקר המקרא וירושלים בתקופת הבית הראשון.

עבור ברקאי נשאה התגלית גם משמעות אישית. ברכת הכהנים הייתה מוכרת לו מילדותו בבודפשט: אביו נהג לברך אותו במילים אלה בערבי שבת. עשרות שנים לאחר מכן היה הוא זה שחשף את אותן מילים, חקוקות בכסף באדמת ירושלים מלפני יותר מ־2,600 שנה.

הפרויקט שהפך את הציבור לשותף בגילוי

פרק מרכזי נוסף בחייו של ברקאי החל בעקבות עבודות שבוצעו בהר הבית בשנת 1999, שבמהלכן הוצאו מן ההר אלפי טונות של עפר ללא חפירה ארכיאולוגית מסודרת והושלכו בין היתר בנחל קדרון. צחי דבירה, אז סטודנט לארכיאולוגיה, החל לבחון את ערימות העפר וזיהה בהן ממצאים ארכיאולוגיים. ברקאי הבין את חשיבותם, והשניים ייסדו יחד את פרויקט סינון העפר מהר הבית.

בשנת 2005 החלה פעילות הסינון בגן הלאומי עמק צורים. מה שהחל כיוזמה להצלת מידע ארכיאולוגי הפך עם השנים למפעל מחקרי וציבורי רחב היקף, שבו השתתפו יותר מרבע מיליון בני אדם מהארץ ומהעולם. בין הממצאים שעלו מן העפר נמצאו מטבעות, כלי חרס, פריטי אבן, טביעות חותם וממצאים מתקופות רבות בתולדות ירושלים. מן התקופה ההרודיאנית התגלו גם מאות שברי אריחים צבעוניים ששימשו לריצוף בדגמים גאומטריים בטכניקת "אופוס סקטילה" (Opus Sectile). מחקרם אפשר להציע שחזורים של דגמי רצפות מפוארות ששימשו במתחם הר הבית בימי הבית השני.

עבור ברקאי היה לפרויקט גם ממד ציבורי עמוק: לא רק לחקור את עברה של ירושלים, אלא לאפשר לציבור לקחת חלק פעיל בגילויו.

המורשת שנשארה בשטח

החיבור בין המחקר האקדמי לבין השטח והציבור, שהיה מזוהה כל כך עם דרכו של גבי ברקאי, הורגש גם בכנס מחקרי עיר דוד ה־27. במהלך הערב הציגו חוקרים וארכיאולוגים מחקרים ותגליות חדשות הנוגעות לירושלים הקדומה, מן החקרא ובריכת השילוח ועד החומה הדרומית של הר הבית ודרך עולי הרגל.

במובן הזה, הכנס שהוקדש לזכרו לא עסק רק בעברו של גבי ברקאי. הוא המחיש כיצד הדרך שהתווה ממשיכה להתקיים: לצאת אל השטח, לשאול שאלות, לבחון מחדש את מה שחשבנו שאנחנו יודעים ולהביא את המחקר הארכיאולוגי אל הציבור הרחב.

על תרומתו למחקר ירושלים זכה ברקאי לאורך השנים בהוקרה רבה. בין היתר קיבל את פרס ירושלים למחקר ארכיאולוגי בשנת 1996, את פרס מוסקוביץ' לציונות בשנת 2014, ובשנת 2018 הוענק לו עיטור יקיר ירושלים. אבל אולי מורשתו הגדולה ביותר נמצאת דווקא בחיבור שיצר בין הממצא לבין האדם. מבחינתו, הארכיאולוגיה הייתה דרך להחזיר קול וסיפור לאנשים שחיו כאן לפנינו – ולהעניק לדורות החיים היום אפשרות לפגוש אותם מחדש.

מאות המשתתפים שהגיעו לכנס בעיר דוד, שמעו את המחקרים החדשים וצעדו בין אתרי החפירות של ירושלים, היו המשך טבעי למפעל חייו: קהילה של חוקרים, מדריכים ושוחרי ירושלים שממשיכה לחקור, לשאול ולגלות – ולהעביר את סיפורה של העיר מדור לדור.