יש סופרים שכותבים על ירושלים, אבל אצל ש"י עגנון העיר מעולם לא הייתה רק תפאורת רקע – היא הייתה עולם ומלואו.
הסמטאות, בתי הכנסת, החצרות הנסתרות והמפגש היומיומי בין ישן לחדש קמו לתחייה בין דפי יצירתו, והפכו לחלק מאבני הדרך של הספרות העברית. ירושלים של עגנון נעה תמיד על הציר שבין קדושה עילאית לחיי חול פשוטים; עיר שבה כל אבן נושאת עמה עבר היסטורי, וכל פינה ספוגה בזיכרון ובגעגוע.
זו הזדמנות להעמיק בקשר שבין עגנון לעיר הבירה – קשר שהחל בין השורות והדפים, ונמשך עד למקום מנוחתו בבית העלמין היהודי הקדום בהר הזיתים.
ירושלים שקמה לתחייה בין הדפים
עגנון עלה לארץ ישראל בראשית המאה ה־20. אחרי תקופה ממושכת שבה חי בגרמניה, הוא חזר לירושלים, קשר בה את גורלו וקבע את ביתו בשכונת תלפיות. בין חומותיה ורחובותיה של העיר נולדו כמה מהיצירות המזוהות ביותר עם הרוח הירושלמית, ובהן הנובלה "תהילה" והרומן רחב־היריעה "תמול שלשום".
עבור עגנון, ירושלים היא כמעט דמות בשר ודם. היא נוכחת בכל פרט קטן: בבתי המדרש הישנים, בטיפוסים הירושלמיים, בשיחות הרחוב ובמנהגים המקומיים. לצד ירושלים המוחשית של האבן והסמטאות, עגנון מצייר גם את ירושלים הרוחנית – זו שחיה בזיכרון ההיסטורי ובמסורת הדורות.
ברומן "תמול שלשום" כתב עגנון: "ברית כרותה לכל עיר שטובעת את חותמה על יושביה, כל שכן עיר האלקים שמעולה מכל הערים". במשפט אחד מצליח עגנון לזקק את ירושלים כפי שהיא מופיעה ביצירתו: לא רק נוף, רחובות ובתים, אלא עיר שמותירה חותם עמוק על יושביה, על זיכרונם ועל עולמם הרוחני.
בנאום קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1966, כך תיאר עגנון את החיבור העמוק שלו לעיר:
ביצירותיו של עגנון מופיעה ירושלים כעיר חיה, משתנה ומתחדשת – כזו שמתמודדת עם מפגש מתמיד בין עולמות: בין ישן לחדש, בין מסורת עתיקה לחיים מודרניים.
המתח הזה, שהיה חלק בלתי נפרד מירושלים של תחילת המאה ה־20, הפך לאחד המאפיינים המזוהים ביותר עם כתיבתו.
הבית בתלפיות: המקום שבו הרוח הפכה למילים
במשך כארבעה עשורים חי עגנון ויצר בביתו שברחוב קלאוזנר 16 בתלפיות. בבית הזה, בין אלפי ספרי קודש וחול, נכתבו יצירות מופת ובהן "סיפור פשוט" ו"שירה".
כיום פועל "בית ש"י עגנון" כמוזיאון ספרותי ומרכז תרבות, שבו ניתן לבקר בחדר העבודה המקורי שלו, שנשמר כמעט כפי שהיה.
הזיקה של עגנון לירושלים לא הייתה רק עניין גיאוגרפי. אף שנולד בגליציה הרחוקה, ירושלים הפכה עבורו לבית רוחני ומקור השראה בלתי נדלה – מקום שבו העבר וההווה, העברית המתחדשת והמסורת העתיקה, נפגשים בכל פינה.
למידע נוסף על בית ש"י עגנון
אל מנוחת עולמים: מהר הזיתים אל ירושלים של מעלה
הר הזיתים לא הופיע בחייו של עגנון רק כמקום קבורתו. ביצירתו הוא שב ועולה כמרחב של זיכרון, קבורה וגעגוע.
ב"פתחי דברים" מתאר עגנון אישה ש"כל זמן שהיה הר הזיתים בחלקו של ישראל היתה עולה לשם ביום פטירת בעלה ובכ' באדר ובימי אלול להשתטח על קברו" – תיאור שממחיש את מקומו של ההר כמרחב של כאב אישי, זיכרון משפחתי וכיסופים.
עם פטירתו של עגנון בשנת 1970, הוצע לקבור אותו בהר המנוחות, ב"פנתיאון" של נכבדי העיר. אולם משפחתו דחתה את ההצעה, ובהתאם לצוואה לא רשמית שהותיר אחריו, שבה כתב במפורש: "קברו אותי אצל מלמדי תינוקות", נקבע כי ייטמן בהר הזיתים.
כך נקבר עגנון מול נופה של העיר העתיקה – העיר שאת סיפורה ארג במשך חיים שלמים. לצדו קבורה גם אשתו אסתר עגנון, שליוותה אותו לאורך שנות יצירתו וחייו בירושלים.
הבחירה בהר הזיתים איננה רק פרט ביוגרפי, אלא גם סגירת מעגל סמלית. ההר, המלווה את סיפורה של ירושלים לאורך אלפי שנים, הפך גם למקום מנוחתו של מי שהעניק לעיר חיי נצח בספרות העברית החדשה.
הנוף הנשקף מחלקת קברו – החומות, הכיפות וקו הרקיע הירושלמי – מזכיר כי עבור עגנון, ירושלים מעולם לא הייתה מקום מגורים בלבד. היא הייתה שפה, זהות וזיכרון.
תיעוד היסטורי מהלווייתו של ש"י עגנון בהר הזיתים, באדיבות בית ש"י עגנון:
העיר שנשארה איתו
יותר מחצי מאה חלפה מאז פטירתו, אך ירושלים של עגנון ממשיכה לחיות בין דפי הספרים, בחדרי הבית בתלפיות ובשבילי העיר שממשיכים לספר את סיפורה.
קברו של עגנון בהר הזיתים הוא אחת התחנות שבהן הספרות, ההיסטוריה והנוף הירושלמי נפגשים לרגע אחד – ומספרים יחד את סיפורה של ירושלים.
רוצים לגלות מקרוב את סיפוריהם של ענקי הרוח, המנהיגים והדמויות ההיסטוריות ששזורים באבני ההר? הצטרפו לסדרת הסיורים בהר הזיתים, וגלו מקרוב את ההיסטוריה, התרבות והסיפורים שנולדו בין אבני ירושלים.
