במאמר זה, נדון בייחודיותו של תליון הסל מהעופל מראשית תקופת הברזל 2 בהשוואה לדוגמאות אחרות בעלות תיארוך דומה, כמו גם ההשלכות הרחבות יותר של הימצאותו של תליון מסוג פניקי בירושלים בראשית תקופת הברזל 2א.
ברנט נגטגאל ואמיר גולני, מכון ארמסטרונג לארכיאולוגיה מקראית והאוניברסיטה העברית בירושלים, רשות העתיקות15/01/2025
החפירות בגבעת העופל בירושלים, בראשותה של ד"ר אילת מזר ז"ל (האוניברסיטה העברית בירושלים), חשפו ממצאים קטנים רבים ומשמעותיים המדגישים את חשיבותה של ירושלים לאורך כל תקופת הברזל 2 586-1000( לפסה"נ). סינון רטוב בקנה מידה נרחב של כל שכבות תקופת הברזל באתר זה חשף שפע של חותמות, טביעות חותם, תכשיטים, וממצאים קטנים אחרים, רבים מהם תורמים תרומה חשובה להבנתנו את ירושלים בתקופה זו. בשנת ,2012 נחשף תכשיט זהב מסקרן בעת סינון רטוב של חומר משכבה של תקופת הברזל הקדומה 2א (המאה ה10- לפסה"נ( החפץ, תכשיט עדין שגודלו 4 מ"מ רבוע בלבד בבסיסו, קטן למדי אך כולל אלמנטים עיצוביים מורכבים ומדויקים החושפים רמת אמנות גבוהה ביחס לתקופה זו. תכשיט זה, תליון בצורת סל (איור 1) מוכר מאתרים פניקיים ברחבי אזור הים התיכון, בעיקר משלהי תקופת הברזל 2 (תקופת הברזל 2ג, המאות ה6-7- לפסה"נ) (עם תקדימים כחפץ פולחני בתרבות החומרית הכנענית מהברזל 1 1000–1200( לפסה"נ), אשר ממנה מוצאם של הפניקים. ייחודיותו של הפריט באתרים פניקיים משלהי תקופת הברזל הובילה את החוקרים להתייחס לסוג התכשיט כסממן תרבותי פניקי.
מבוא
במשך יותר מ־150 שנות חפירה בגבעה המזרחית של ירושלים נחשפו שלבי בנייה רצופים המתוארכים מתקופת הברונזה הקדומה ועד ימינו. רוב החפירות המוקדמות, כמו אלו של מקאליסטר ודנקן, וייל, בליס ודיקי, ופרקר (בין היתר), התמקדו בחלקו הדרומי של הרכס, אזור המכונה עיר דוד (גבע 1994). הגבול המפריד בין עיר דוד לעופל נחשף רק לאחרונה עם גילוי חפיר מלאכותי גדול בחפירות גבעתי (גדות ואחרים 2023). המרחק מהמדרון הדרומי של עיר דוד לחפיר הוא קצת יותר מ־400 מטרים. בנקודה זו, הרכס מתרחב מ־65 מטרים בלבד בחפיר ל־250 מטרים בקיר הדרומי של הר הבית, הנחשב בדרך כלל כגבולו הצפוני של אזור העופל (מזר 2015ב).
החפירות באזור הרכס הצפוני, המכונה גם העופל, החלו בהובלתו של סרן צ'ארלס וורן מהקרן לחקר ארץ-ישראל ב־1867 (וורן 1884), שחפר בצדו המזרחי. מאה שנה לאחר מכן, קתלין קניון חפרה דגימה קטנה המכונה שטח SII ליד אחד מהפירים של וורן, שם חשפה קיר מסיבי אותו תארכה למאה השמינית לפסה"נ או קודם לכן (קניון 1974:115).
ב־1968, זמן קצר לאחר סיום מלחמת ששת הימים, נערכו חפירות רחבות היקף במשך עשר שנים רצופות בכל רוחבו של העופל, באזור שצמוד לדרום הר הבית (איור 2:3). בחפירות אלו, בניהולו של פרופ' בנימין מזר מהאוניברסיטה העברית, נחשפו שכבות מגורים מתקופת הברזל 2 ועד התקופה העות'מאנית (מזר 2002). בנייה מתקופת בית המקדש הראשון התגלתה רק בשנה האחרונה של החפירה כשהצוות הגיע לקצה המזרחי של הרכס, המשקיף על נחל הקדרון. בשנת 1986 חזר בנימין מזר לאותו אזור בעופל לניהול עונת חפירה קצרה לצד נכדתו, ד"ר אילת מזר (מזר ומזר 1989).
אילת מזר חזרה לעופל לערוך חפירות בשטחים סמוכים בשנים 2009–2010, 2012, 2013 ו־2018. במהלך עונות 2009–2013 נחשפו שרידים אדריכליים משמעותיים מתקופת הברזל 2א (מזר 2011; מזר 2015ב; מזר 2018). אילת מזר ראתה רבים משרידים אלו כתוצאה של הרחבת העיר במאה ה־10 לפסה"נ תחת שלטונו של שלמה המלך, כמתואר בתנ"ך, שכללה את חומת העיר החדשה^5^. מזר כתבה:
"תארוך בניית קו הביצורים בעופל עד מתישהו במחצית השנייה של המאה העשירית הופכת את שלמה המלך למועמד הטוב ביותר להיות האדריכל שלו. אכן, השיוך הזה תואם היטב את הידוע לנו מתיאורי המקרא על מפעלי הבנייה של שלמה באזורים החדשים שיושבו מצפון לעיר דוד, שכן הגבול נבנה במה שהיה אז מעבר לתחומי העיר" (מזר 2011:148).
מפטירתה בטרם עת של אילת מזר, ד"ר אריאל וינדרבוים מהאוניברסיטה העברית המשיך לעבוד על השלמת הסטרטיגרפיה של תקופת הברזל 2א בעופל. וינדרבוים הביא ראיות לארבעה שלבי התיישבות באתר (וינדרבוים 2021; וינדרבוים 2022), שלושה מתוכם מתוארכים מראשית הברזל 2א, המיוחסת בדרך כלל למאה ה־10 לפסה"נ.
^5^ מלכים א ג, א: "ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב."
בשנת 2012 אתר העופל חולק לשני שטחי חפירה עיקריים, A ו־B (איור 3:6). חמשת חודשי החפירה חשפו שכבות יישוב מהתקופות הביזנטית והרומית ומתקופת הברזל 2. לאחר שהגיעה לשכבות תקופת הברזל, החליטה מזר לערוך סינון רטוב של כל החומר מהחפירה במקום^7^. סינון רטוב היא עבודה אינטנסיבית במיוחד ומוסיפה משמעותית לעלות של החפירה. עם זאת, עושר הממצא הקטן שהתגלה באמצעות הסינון הרטוב, בהשוואה לסינון יבש או ללא סינון, דורש מהארכיאולוגים לבצע את ההשקעה הנוספת^8^.
במהלך הסינון הרטוב של החומר מתקופת הברזל 2א התגלה תליון הסל מהעופל (איורים 1, 4), נושא מאמר זה.
תיאור תליון הסל מהעופל
הבסיס של תכשיט תליון הסל המוזהב שטוח ויציב, בגודל 4 מ"מ מרובע ומתנשא לגובה של 2 מ"מ (איור 5). שתי ידיות מתכת בקוטר 0.5 מ"מ כל אחת מוצבות כקשת מהפינות העליונות של הבסיס הרבוע ומתנשאות לגובה 6 מ"מ מעל חלקו העליון, שם הן מצטלבות.
ארבעת החיבורים בין הבסיס הרבוע והידיות הקשתיות מוסתרות על-ידי טבעת זעירה של חוט זהב חלק וקצר. חוט זהב דק הכרוך היטב שלוש פעמים סביב קודקוד הידיות המצטלבות יוצר מעין קשר, שכנראה המשיך כלפי מעלה כלולאה קטנה (חסרה) ששימשה לתליית התליון. החוט הופק ככל הנראה בשיטת משיכת רצועה דקה (ראו גולני 2013:25; והשווה הערה 9).
ברוב התליונים הללו, טבעת התליון בדרך כלל מחוברת לטבעת קטנה נוספת המהווה חלק מחישוק של עגיל – שחסרה. לרוב התליונים מסוג זה קיימת בליטה קטנה, בדרך כלל בצורה של פירמידה קטנה של כדורי מתכת קטנים או גרגירים (granules) מולחמים על גבי התליון.
בדיקה מדוקדקת של חלקו העליון של התליון לא חשפה טביעות או עקבות אחרים של חיבור שכזה, שאולי נפל.
הרכבו הכימי של תליון הזהב
הרכבו הכימי של תליון הזהב נותח באמצעות פלואורסנציה של קרני X (pXRF) ^10^. נקבע שהתליון עשוי מאלקטרום – סגסוגת של זהב וכסף – הכוללת %63±2 זהב, %32±2 כסף ו־%5±0.2 נחושת. ^11^ אלמנטים אחרים – ביניהם ברזל, בדיל, עופרת ואירידיום – היו קיימים בכמויות זעירות.
האלקטרום היא מתכת קשה יותר מזהב טהור, המספקת עמידות רבה יותר לתכשיטים. בדיקה זו אישרה שתליון הסל הוא אחד מחפצי "הזהב" הקדומים ביותר שהתגלו עד כה בחפירה ארכיאולוגית בירושלים.
ההקשר הארכיאולוגי
תליון הסל (B.15491) נחשף בתוך מבנה Ia (חדר B1) בתוך מילוי שלב 2א של אדמה חומה בהירה ואבנים קטנות (L12-720) ^12^, אשר תוארך לראשית תקופת הברזל 2א (איור 6). שלב הבנייה הקדום ביותר של המבנה כולל את הקמת קירותיו, הרצפה ותשתיתה. כמו כן כלולים בחדר זה כבשן קטן וכמה עדויות לעבודת מתכת (איור 7).
שלב בנייה מאוחר יותר, המתוארך גם לראשית תקופת הברזל 2א, כולל מילוי להעלאת המפלס להנחת הרצפה הבאה (שלב 2א). מילויים אלו תוארכו לראשית תקופת הברזל 2א בהתבסס על הקרמיקה שנמצאה בתוכם (וינדרבוים 2022). תליון הסל נמצא בתוך מילוי זה.
תליוני סל: סממן תרבותי פניקי
עוד לפני גילוי תליון הסל בעופל, כבר פורסם רבות על סוג תכשיט ידוע זה, המצוי ברחבי אזור הים התיכון, והקשר הייחודי שלו לתרבות הפניקית (קוליקן 1958; גולני 2010, 2013:117–121).
סוג התכשיט, האופייני לסוף המאות ה־8–6 לפסה"נ ברחבי הים התיכון, הינו קובייה קטנה מוצקה או חלולה (כלומר, "סל") עם שתי ידיות חוט בצורת קשת שמצטלבות מפינותיו העליונות. ברוב הדוגמאות ניתן לראות טבעת תלייה קטנה המחוברת לחלק העליון של הידיות, שלאחר מכן מתחברת לטבעת תלייה נוספת לפני חיבור לחישוק עגיל (איור 8).
כתכשיט, כל הדוגמאות של התליונים מחוברות לעגילים – מה שמצביע על תצוגתם הקדמית הבולטת. לעיתים קרובות, פירמידה קטנה של גרגירים מתכתיים זעירים (granules) הולחמה על חלקו העליון של הסל. זו הסיבה שסוג זה מכונה לעיתים תליון "כדור וכלוב" (מאיירס 1914:381), תליון בצורת "בושל/כלי מדידה" (קווילרד 1979:50) או תליון בצורת "קסטלו/טירה" (בקטי 1955:172) ^13^.
בחפירות, תליוני הסל שמוצאים בדרך כלל עשויים מכסף; לעיתים נדירות יותר מזהב, אלקטרום, סגסוגת נחושת או אבן. לרוב הם מתוארכים למחצית השנייה של תקופת הברזל 2. על אף הופעתם בגדלים, בחומרים ובעיצובים שונים – צורתו הייחודית של תליון הסל מזוהה בקלות בין פריטי תכשיטים אחרים.
בהשוואה למספר הדוגמאות המוכרות ממערב הים התיכון ומקפריסין, נמצאו דוגמאות מעטות יחסית במולדת הפניקית של צפון ישראל ובמישור החוף הלבנוני, שם תליון זה מופיע בעיקר מסוף המאה ה־8 עד תחילת המאה ה־7 לפסה"נ (ראו איור 9 לתפוצה המלאה של תליוני הסל). ניתן להסביר תופעה זו בכך שרוב האלמנטים החומריים־תרבותיים הפניקיים נתגלו מחוץ לפניקיה, שם נערכו יותר חפירות מאשר באזור פניקיה עצמה (צפון ישראל ולבנון). מפניקיה, דוגמה מכסף נמצאה בצרפנד, בקבר^20 המתוארך לסוף המאות ה־8–7 לפסה"נ (קוליקן 1978:138, איור 5), ותליונים מסגסוגת כסף וסגסוגת נחושת מוכרים מבית הקברות של אכזיב, בטווח כרונולוגי הקשור גם למאות ה־8–6 לפסה"נ (דייגי־מנדלס 2002, איורים 4.4.16:1; 4.10:17). מספר דוגמאות מזהב דווחו מטרסוס, בתוך סרקופגים אנתרופואידים המתוארכים למאה ה־5 לפסה"נ (דה רידר 1911:119, טבלה 2:1, מס’ 658–659), אם כי ייתכן שאלו היו נכסי ירושה (קוליקן 1958:94), ודוגמאות נוספות ידועות מתל מיקנה־עקרון מדרום לפניקיה (גולני 2013:119).
מחוץ לדרום הלבנט, תליונים רבים כאלה (המשולבים תמיד בעגילים) נמצאו באתרים הקשורים בדרך כלל להתפשטות המערבית וההתיישבות של הפניקים לקראת סוף תקופת הברזל 2 (ראו קווילרד 1979:50–54; פיסאנו 1987:79 לפירוט ולביבליוגרפיה נוספת). אלה כוללים את קוריון (ססנולה 1877, טבלה 27; 1903:23:31–32, טבלה), ואמתוס (מוראי, סמית ווולטרס 1900:100, טבלה 14:14, מס’ 119) בקפריסין (ראו גם פיריידס 1971:27, טבלה 14:6); רודוס (פונטנרי 1887:97); בית הקברות של דויימס ודרמך בקרתגו (קוולירד 1979:50–54, Pls. 2: no. 2; 3: no. 2; 8: no. 5b; 9–12: nos. 12, 14); אל־אנדלוס־לינדלס באלג’יריה (ווילמוט 1965:271, איור 119); כמה ערי נקרופוליס ליד טנג’יר במרוקו (פונסיץ 1967); מוטיה ופלרמו בסיציליה (וויטאקר 1921:340, איור 113א; בבילקוואה ואחרים 1922:67, 70–73, טבלאות 48:1; 54:4; טמבורלו 1968:246); ותרוס בסרדיניה, שם נמצאה גרסה אחרת — זוג עגילים מזהב שבהם תליוני הסל תלויים בתליון אחר בצורת בז (ברנט ומנדלסון 1987:79, טיפוס Ic, טבלה 38ג; ראו פיסאנו 1974).
דוגמאות מזהב שפורסמו מקדיז בספרד (פרדיגונס מורנו, מונז ויסנט ופיסאנו 1990: לוחות 9–12:11; איורים 34, 36:1; 37:2; 14:1), מתוארכות למאות ה־6–4 לפסה"נ, כוללות תליוני סל התלויים מעגיל מהודר בצורת עלוקה, או תלויים על ידי שרשראות עדינות מדמות האלה הכנענית חתחור. תליון זהב נוסף מוכר מהאתר לה פונטטה, המתוארך לסוף המאות ה־8–6 לפסה"נ (גונזלס פרטס, גרסיה מנרגאוס ורויס סגורה 2002: איור 17). גרסה אחרת מכסף, המוכרת רק מקפריסין, מורכבת מקובייה מוצקה מחורצת המציגה “כלוב”(?) שעליה מבנה פירמידה קטן. מוכרות דוגמאות מלימסול, קבר 186 באיוס ניקולאוס, המתוארך למאה ה־5 לפסה"נ (קרגאורגיס 1984:910–911, איור 58א), ומלרנקה (ליד אמתוס), קבר 10 באיוס גאורגיוס, המתוארך למאות ה־7–5 לפסה"נ (קרגאורגיס 1989:793–794, איור 14).
תליונים סל — הקדומים
מחקרים קודמים הפנו את תשומת הלב לתקדימים של תליוני סל כתכשיטים מן המאות ה־11–8 לפסה"נ, שמקור כולם בדרום הלבנט (גולני 2010, 2013:120–121). פריטים אלו מציגים את אותו עיצוב כללי, אך ניתן לראות שהם שונים במקצת ואינם מקבילים לגמרי לאלו המאוחרים והנפוצים יותר — דוגמאות עדינות יותר במתכת יקרה המוכרות מן האתרים הפניקיים שתוארו לעיל. שניים מן התקדימים האלה הם מתל בית שאן, שניתן לתארכם למאה ה־11 לפסה"נ לכל המוקדם: אחד עשוי כסף בצורת קופסה חלולה ללא מכסה שבתוכה נמצאה חרפושית (רוו 1940: טבלה 7:36), והשני — דומה בצורתו הכללית לראשון — עשוי מקובייה קטנה מאבן קרניאול המנוקבת בארבע מפינותיה על ידי חוטי סגסוגת נחושת היוצרים שתי קשתות מצטלבות מעל “חרוז חלוקי קטן” (איור 10; ראו רוו 1940: טבלה 46:30). פריט דומה במקצת, המורכב מקוביית אבן גיר עם תושבת של שלושה חוטי ברונזה, מוכר מלכיש, שם תוארך למאות ה־10–9 לפסה"נ (טפנל 1953: טבלה 130:67). אחד נוסף, מתל מקנה־עקרון, תוארך למאות ה־11–10 לפסה"נ, עשוי משן טוחנת אנושית שנטחנה משני צדדיה המנוגדים ומשופשפה מעט סביב הקצוות, כשבפינותיה קדחו ארבעה חורים אליהם הוכנסו חוטי סגסוגת נחושת (גולני 2013: איור 13:3). דוגמה ממדבא אשר בירדן מורכבת מחתיכה מרובעת של אבן גיר מנוקבת בארבעה חורים שדרכם הועברו קצוות של שתי לולאות מתכת; קצותיהן כפופות לכיוון המרכז בצד השני של האבן (הארדין 1953: טבלה 208:5). תליון סל מזהב מתל אל־פרעה דרום, מעוצב גם הוא כקופסה חלולה ללא מכסה, כנראה מתוארך למאות ה־10–9 לפסה"נ (פטרי 1930: לוחות 36; 39:452). פריט תליון סל מקדש ברנע מורכב מקוביית אבן גיר שטוחה קטנה עם שני פסים חרותים, ומוטיב חרוט של נקודות ועיגולים סביב דפנותיה הצרות, ושרידי ידיות מחוטי סגסוגת נחושת (גרה 2007:226, איור 4.13:6; טבלה 4.13:6). באחת מדפנותיה הרחבות והשטוחות יש חור שנקדח עם שאריות של חוט מתכת בתוכו. האחרון, פריט שטרם פורסם — ככל הנראה תליון מתל בית שמש ללא הקשר ותאריך ברורים — עשוי לוח קטן מרובע מסגסוגת נחושת, מנוקב בארבע מפינותיו בחוטים דקים היוצרים אף הם שתי קשתות מצטלבות (UM. reg. no. 741-14-61). הטווח הכרונולוגי של דוגמאות מוקדמות אלו הוא מסוף תקופת הברזל 1 ועד לראשית תקופת הברזל 2.
המשמעות הסמלית והתפתחותם של תליוני הסל
לאורך כל תקופת הברזל, קביעות העיצוב התמידיות של תליוני הסל — בכל מקום שבו נמצאו — מרמזות באופן טבעי על משמעות סמלית ידועה, ואולי אף על חשיבות פולחנית, כפי שמודגש על פי העובדה כי הם נמצאו לעיתים קרובות יחד עם תליונים נוספים כגון בזים, ראשי חתחור, פרחי לוטוס ודקלים. תליוני הסל כנראה היו ייצוג זעיר וסכמתי של פריט אחר וגדול יותר שייתכן והיה מוכר היטב. הסל עם הידיות, אשר מעליהן טבעת תלייה, מצביעים על כך שאפשר שהחפץ הזה היה נייד. מכיוון שההופעה הראשונית של תליון הסל בשלהי תקופת הברזל 1 הייתה בדרום הלבנט, יש לחפש את משמעותם בין המרכיבים התרבותיים המקומיים של תקופה זו (ראו דוגמה באיורים 11, 12). חמישה פריטים — שרק אחד מהם בעל הקשר סטרטיגרפי שניתן לתארך בוודאות — עשויים להאיר את משמעותם של תליוני הסל. פריטים אלו כולם הינם דגמים המתארים את מה שנראה כמזבח או מקדש קטן ונייד הנושא ייצוג של חיה או אל בשילוב סמלים פולחניים רבים (איור 11; ראו ברנט וקיל 1998; גולני 2010:757–758; 2013:182, מס’; קרברניק וסיידל 1997:106–109, טבלה 4ב; סייריג 1959). פריט מסגסוגת נחושת מתל בית שאן, המתוארך למאה ה־12 לפסה"נ, מתאר במה מרובעת או קופסה שטוחה המעוטרת בדפנותיה בתליונים עגולים; מארבע פינותיה מוצגים חבלים תלויים המסתיימים בטבעת קטנה (איור 12; ראו יהלום־מאק 2009:576–580). מעל הבמה נמצא איל כורע בתנוחה דמוית ספינקס וחובש כתר אטף מצרי. תיאור ה"ידיות" כחבלים מעיד בבירור כי זהו ייצוג של פריט אחר — כנראה ידוע היטב — העשוי מחומרים מתכלים (כגון חבל, ואולי עץ לבמה), אשר לא ידועות לנו דוגמאות שלו. המאפיינים העיטוריים והפולחניים הקשורים לדגם מעידים על בעל מלאכה כנעני (יהלום־מאק 2009:577–579). ההצעה שתליוני הסל הם ייצוגים זעירים וסכמתיים של מקדש או מזבח נייד שנעשו במקור מחומרים מתכלים — נראית כעת אפשרית.
מבחינה סגנונית, בצורתו הכללית ובפרופורציות שלו, הפריט מתל בית שאן מן המאה ה־12 לפסה"נ דומה יותר לתליון הסל, המתוארך למאה ה־10 לפסה"נ, מן הדוגמאות הידועות יותר של המאות ה־8–6 לפסה"נ. בניגוד לדוגמאות הידועות מן המחצית השנייה של תקופת הברזל 2, שבהן הסל מעוצב כקובייה — הן בדגם של בית שאן והן בדגם של תליון העופל — הסל מוצג במקום זאת כבמה נמוכה. הדגם מבית שאן מציג בבירור את ה"ידיות" של הבמה כחבלים המסתיימים בטבעת מתלה, מה שמראה כי הבמה או המזבח נועדו לתלייה ולהובלה.
דיון
תכשיטים אינם רק פריטים של יופי אסתטי, בעלי משמעות פולחנית/דתית, חברתית וערך כלכלי – אלא גם בעלי אמירה אישית ביותר (גולני 2020). כפריט ייחודי הדורש רמה גבוהה של אמנות, לא ניתן להתייחס לתליוני הסל כתכשיטים שנעשו בייצור המוני או כתכשיט זול המיועד להחלפה מזדמנת או כלכלית; במקום זאת, אלו כנראה היו נחשקים על ידי קבוצת אנשים או יחידים ויוצרו רק לפי דרישה. כשנענד כעגיל, בתצוגתו הקדמית, פריט התכשיט העביר מידע. בהתאם לכך, כשנמצאו באתרים הקשורים בבירור להתיישבות הפניקית והתפשטותה מערבה, ניתן לראות את תליוני הסל הללו כסממן תרבותי המסמל את נוכחותו וזהותו של הפרט הפניקי. משמעות צורת תליון הסל – הנחשב כייצוג זעיר של פריט גדול יותר שהיה מוכר בעבר, שעשוי להיות במקור מעין מזבח כנעני נייד שהיה בשימוש במאות ה־12–10 לפסה"נ – הוצג באופן סמלי בצורת תליון קטן במהלך שלהי תקופת הברזל 1 וראשית תקופת הברזל 2. מזבחות אלו מהווים עדות חשובה לשיטות הדת והפולחן של הכנענים. הייצוג הממוזער של המזבח בצורת תליון אומץ על ידי הפניקים, שצמחו מתוך הסביבה התרבותית הכנענית של תקופת הברזל 1, וככל הנראה נענד כעיטור עגיל שהיה פופולרי בקרב הפניקים בעיקר במאות ה־8–6 לפסה"נ, אם לא קודם לכן. השימוש הנרחב בצורה זו כתליון, שייצג מזבח, סיפק כוחות הגנה לאלו שענדו אותם וייתכן ששימש גם כסמל אתני או סממן תרבותי, שזיהה את אלו שנשאו אותו כפניקים.
פניקים בירושלים במאה ה־10 לפסה"נ
גילוי התליון בסגנון הפניקי בהקשר של המאה ה־10 לפסה"נ בירושלים מאיר על היחסים בין המלוכה המאוחדת הצעירה בירושלים לבין הפניקים, שהתיישבו באזורי החוף של צפון הלבנט בסוף האלף השני והאלף הראשון לפסה"נ והתמחו בסחר ימי^14^. הפניקים היו גם אומנים ובעלי מלאכה ידועים לאורך כל תקופת הברזל 2 (ראו גולני 2013:63–65)^15^. מעללי הימאות של הפניקים נתמכים בגילוי המושבות הפניקיות ברחבי אזור הים התיכון מהמאה ה־9 לפסה"נ ואילך (ואולי כבר במאה ה־10 לפסה"נ; ראו גונזלס גה־קנאלס, סרנו ולומפרט 2006). עד סוף המאה ה־8 לפסה"נ, הפניקים הקימו בצורה איתנה מושבות רבות בצפון אפריקה, סרדיניה ואיבריה, אשר תואם באופן ישיר לראשית הופעתם של תליוני הסל במקומות אלו.
ישנו גם אוסף הולך וגדל של עדויות ארכיאולוגיות המעידות כי רשת הסחר הפניקית (בעיקר בכסף) בין מערב הים התיכון לדרום הלבנט הייתה פעילה כבר במהלך המאה ה־10 לפסה"נ, על אף שהקמת המושבות הפניקיות תתרחש מאה שנה או יותר לאחר מכן. גילוי מטמוני כסף בדור ובעכו, המתוארכים למחצית השנייה של המאה ה־10 לפסה"נ ולמאות ה־10–9 לפסה"נ (בהתאמה), שהועברו לחוף הפניקי/ישראלי, הראה כי מקורם באתרים מערביים הקשורים לפניקים (אשל ואחרים 2019). גילויים של מטמוני כסף מן המאה ה־10 לפסה"נ בדרום הלבנט שמקורם במערב הים התיכון הינו חשוב בקביעת בסיס כרונולוגי להשפעה הפניקית באזור זה. תיארוך זה מקביל גם לטקסט המקראי הן מבחינת הסחר במוצרי כסף והן מבחינת התאריך של המאה ה־10 לפסה"נ. במלכים א, י:כב^16^ — “כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם, אחת לשלוש שנים תבוא אני תרשיש נושאת זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים.” התנ"ך מתאר את מערכת היחסים שנמשכה מדוד המלך ועד תקופת מלכותו של שלמה המלך — המאה ה־10 לפסה"נ. בנוסף, למרות שהפניקים בדרך כלל מוכרים בתפקידם בסחר הימי, לא ניתן להתעלם גם מחלקם בסחר היבשתי. אוסף גדל והולך של עדויות מתקופת הברזל 2 מציג את הסחר ואת הסוחרים הפניקיים באתרים בפנים הארץ ולאורך החוף ברחבי דרום הלבנט.
עד כה, העדויות הארכיאולוגיות הזמינות של המעורבות הפניקית בירושלים במהלך המאה ה־10 היו מועטות. בחפירות בגבעה המזרחית של ירושלים נחשפו חלקים משלוש כותרות “פרוטו־איאוליות”, בעלות קשר לפניקים מבחינת סגנונן (בן־עמי וצחנוביץ 2015; קניון 1967:59, טבלה 20; קרלין ומזר 2015:549). עם זאת, שתיים נמצאו בהקשרים משניים ועוד אחת במפולת מסוף תקופת הברזל 2. בשנת 2005 התגלו על ידי ד"ר אילת מזר שני פריטים קטנים הקשורים לסחר הפניקי במהלך חפירת מבנה האבן הגדול בפסגת עיר דוד: שיבוץ שנהב מסוגנן באורך של עשרה סנטימטרים המורכב משני חצאים זהים שעיטרו כל צד של מוט ברזל — אולי חלק מסכין או מראה. פריט השנהב נמצא ליד פכית קפריסאית אלגנטית בסגנון שחור־על־אדום בהקשר של סוף המאה ה־10^17^. לדברי ד"ר מזר, בחפירות האתר הפניקי של אכזיב בחופה הצפוני של ישראל נחשף שיבוץ מעוצב זהה המחובר לחרב. החרב, לצד חפצי קבורה אחרים, תוארכה למאה ה־10 לפסה"נ (מזר 2009:52–53). בשנת 2013 התגלה חותם ממוצא קפריסאי בחפירות העופל (ראו קיל 2015:296). החותם הקוני מציג אריה הפונה שמאלה ותיאור סכמתי של דמות אדם. חותמות עם אותו מוטיב אופייניים ל־Cypro-Geometric I של קפריסין, המתוארך לבערך 1050–950 לפסה"נ^18^. כתריסר חותמות כאלו נחשפו בנקרופוליס באמתוס, ואחרים נמצאו בלפיטוס, פאפוס, ואתרי החוף הפניקיים סרפטה וצור. קיל כותב כי הם “בהחלט” הובאו מקפריסין, מה שמספק עדות נוספת לקשר הקדום בין אזורי ההשפעה הפניקיים וירושלים. כעת ניתן להוסיף את תליון הסל מהעופל לפריטים מירושלים המעידים על הקשר הפניקי.
אולם, כפי שהוזכר לעיל, מציאת תכשיט פניקי אישי מצביע על יותר מאשר יחסי מסחר בין ירושלים לפניקיה; במקום זאת — מכיוון שתליון הסל הוא כנראה סממן תרבותי שלא ניתן להעברה — סביר להניח שהוא מעיד על נוכחות פניקית ממשית בעופל, הוא הרובע המלכותי של ירושלים, במאה ה־10 לפסה"נ. הדבר מתיישב היטב עם התיאור המקראי אודות מערכת היחסים בין ירושלים וצור בתקופה זו: “וישלח חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה: כי שמע כי אותו משחו למלך תחת אביהו, כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים” (מלכים א, ה:טו)^19^.
תודות
תודה מיוחדת לאריאל וינדרבוים, ויויאנה מוסקוביץ, אביטל מזר צעירי, וכריסטופר איימס עבור המשוב והסיוע בעריכה; לנעמה יהלום־מאק ודניאל פיין עבור עזרתם בבדיקות הרכבי המתכת והייעוץ המתחשב; ולעמיחי מזר, פרחיה אייל, מיה אבני וריס זואלנר על הסיוע בשרטוטים.
חפירות העופל המחודשות בניהולה של ד"ר אילת מזר ז"ל היו בחסות האקדמית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, באישור רשות העתיקות, רשות הגנים הלאומיים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים. עונות 2009–2012 היו בחסות דניאל מינץ ומרדית ברקמן. מכללת הרברט ו"ו ארמסטרונג סיפקה עשרות סטודנטים מתנדבים לסיוע בחפירות. עונת 2018 הייתה בחסות מכון ארמסטרונג לארכיאולוגיה מקראית. לאחר פטירתה של ד"ר מזר בשנת 2021, החפירות נמשכו בהובלתם של פרופ’ עוזי ליבנר וד"ר אורית פלג־ברקת מן האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף מכון ארמסטרונג לארכיאולוגיה מקראית.
הערות:
מאמר זה מוקדש לזכרה של ד"ר אילת מזר ז"ל. ד"ר מזר הייתה לא רק מומחית לירושלים אלא גם התמחתה בחקר התרבות החומרית הפניקית, שעמדה במוקד הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית. מחוץ לירושלים, החפירה הנוספת היחידה שניהלה הייתה באכזיב, העיר הפניקית, בחופה הצפוני של ישראל. ד"ר מזר הייתה ארכיאולוגית שטח מופתית כמו גם מרצה מסורה. מחוץ לחפירה, היא הייתה האם היהודייה הנאמנה ביותר לכל אלו שלא הייתה להם אחת כזו. ב.נ.
אף על פי שהוויכוח אודות התיארוך המדויק לתחילת תקופת הברזל 2 נותר בעינו, אנו בוחרים להשתמש במאמר זה בכרונולוגיה המסורתית.
הידוע גם בכינויו אל-חרם אל-שריף.
מוגדר באופן כללי במאמר זה כתקופת הברזל 2 עד חורבן ירושלים בשנת 586 לפסה"נ.
מלכים א ג, א: "ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב."
שטח A היה בפיקוחו של אמיר כהן-קלונימוס, בסיועו של צחי לנג. שטח B היה בפיקוחו של ברנט נגטגל, בסיוע של מרגו קרלין.
בסינון רטוב, החומר שנחפר מונח על מסננת גדולה ולאחר מכן מתיזים עם מים להסרת עודפי אדמה ובוץ. אילת מזר החלה לסנן את החפירות בפסגת עיר דוד בשנת 2006 ולאחר מכן המשיכה בכל עונה בעופל.
יש לקחת בחשבון את חפירותיה של ד"ר אילת מזר בפסגת עיר דוד, שטח G (אין לבלבל עם החפירה של ד"ר יגאל שילה). במהלך החפירה בשטח זה נמצאו 107 בולות (טביעות חותם) או שברי בולות (מזר 2015א:299). רק אחד מהם נמצא בשטח; כל השאר התגלו כאשר אותו חומר עבר סינון רטוב. בעוד שחלק מהשכבות בהחלט עשירות יותר בממצא קטן מאחרות, יש לשים דגש הרבה יותר גדול בחשיבות של סינון רטוב בחפירות משמעותיות (מזר 2015א).
מיוצר על ידי משיכת רצועה אחת ארוכה ומפותלת דרך חור קטן, אולי של חרוז אבן, שגורם לרצועות להתקפל בחוזקה לכדי חוט מוצק.
הניתוח נערך על-ידי נעמה יהלום-מאק ודניאל פיין באמצעות X-ray Goldd+ XL3t Niton Scientific Thermo analyzer Fluorescence באוניברסיטה העברית בירושלים במעבדה לחקר חומרים ארכיאולוגיים וטכנולוגיות קדומות (LAMAT).
התוצאות הן ממוצע של שלושה ניתוחי פני שטח, שעוגלו לאחוז הקרוב ביותר.
L12-720 עשוי לכלול הפרעה אחת, אם כי זה אינו ודאי. ניתן להניח שההפרעה הגיעה מכיוון המקווה שחתך אותו (וינדרבוים 2021:358, 50). המחקר הסטרטיגרפי המלא של שטח B יפורסם בקרוב ע"י ד"ר אריאל וינדרבוים בכרך ג' של חפירות העופל מדרום להר הבית: 2009–2013, דוחות סופיים.
המונח "תליון סל" נפוץ יותר כיום.
המונח פניקי מופיע לראשונה בספרות היוונית במאה ה־8 לפסה"נ ומתייחס לערי מדינה מקושרות שהתקיימו לאורך חופי לבנון הנוכחיים, כגון צור, צידון וגבל. התרבות החומרית של האנשים הללו היא הומוגנית במידה רבה, והיא הופיעה לראשונה מתישהו בסוף האלף השני לפסה"נ (אאובט 2001), כשצמחו מתוך האוכלוסייה הכנענית של דרום הלבנט.
הטקסט המקראי גם מתייחס לאומן פניקי שהוזמן לעבוד בירושלים באמצע המאה ה־10 לפסה"נ (דברי הימים ב, ב יג): "יודע לעשות בזהב ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל פיתוח ולחשוב כל מחשבת אשר ינתן לו עם חכמיך וחכמי אדוני דויד אביך." לכן אין זה מפתיע שתליון הסל מהעופל נמצא בחדר עם שרידי עיבוד מתכת וכבשן.
חברת הוצאה לאור ירושלים, תנ"ך, 1917.
כלי שחור על אדום הינו סגנון מוכר מקפריסין, במיוחד מן התקופה שבהשפעה פניקית (קליימן ואחרים 2019).
תקופה זו חופפת לתחילת הנוכחות והסחר של הפניקים בקפריסין (גלבוע וגורן 2015).
מלכים א ה, א, חברת הוצאה לאור ירושלים, תנ"ך, 1917.