אם אתם קוראים את הכתבה הזאת כנראה שאתם יודעי קרוא וכתוב. לא רק אתם, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הדבר נכון לגבי 95.5% מאזרחי מדינת ישראל. האם גם בזמן הבית הראשון שיעור יודעי קרוא וכתוב היה גבוה בקרב היהודים? לרגל שבוע הספר ננסה לברר האם כבר אז היינו ראויים לתואר "עם הספר".

במבט ראשון נראה שהתשובה חיובית שהרי באזור עיר דוד התגלו מספר כתובות מתקופה זו שהמפורסמת ביותר היא כתובת השילוח שהותירו חוצבי המלך חזקיהו ובנוסף, על ההר שממול נתגלתה כתובת המזהירה שודדי קברים "אין פה כסף וזהב.. ארור האדם אשר יפתח את זאת".

כלומר, גם חוצבים ושודדים ידעו קרוא וכתוב. אך למען האמת הכתובות הללו אינן מהוות ראייה. לשם השוואה, אם ניקח את בורקינה פאסו שהיא אחת המדינות בעלת שיעור האוריינות מהנמוכים בעולם שבה כ23% יודעי קרוא וכתוב הרי שהמצאותם של שלטים ברחובות אינו מעיד על רמתה של האוכלוסייה. גם כאן, הכתובות שבוצעו על ידי אמני חציבה אינם מעידים שהעם אכן ידע לקרוא אותן.

נאמר זאת מראש, תשובה וודאית לשאלה לא נוכל לקבל שהרי בזמנו לא הייתה לשכה מרכזית לסטטיסטיקה והנתונים שיש בידינו הם חלקיים ועקיפים. אבל בכל זאת מושג מה נוכל לקבל מכתובות שנכתבו על ידי פשוטי העם לשימוש אישי. בסקירה קצרה זו נביא דוגמות ממאות עדויות מתקופת הבית הראשון בהם השתמשו בחיי היומיום דווקא במילים ואותיות ולא בסמלים כפי שהיה מקובל בעמים שסביבנו.

בולות

עד כה התגלו ברחבי ארץ ישראל כ1200 בולות חותם עשויות טין עם שמות הבעלים ולפעמים גם בצירוף ציור או סמל שמטרתן הייתה להגן על מסמכים מפני פתיחה לא מורשית. משקולות: בתקופה זו היו שיטות שקילה שונות: מסופוטמיות, פיניקיות ומצריות מה שיצר בלבול גדול בקרב האוכלוסייה והצריך פתרונות מגוונים.  פתרון יצירתי אחד היה משקולות דמויות בעלי חיים כמו משקולת דמוית צב שנמצאה בשומרון ודמוי אריה שנמצא בערד. אבל בנוסף, היו שהחזיקו ברשותם "אבן צדק" אישית עם שמם הפרטי. בנוסף ברחבי הארץ התגלו משקולות עם מידת המשקל עליהם כגון "נצף"  "פים" ו"בקע"  כאשר שמות השניים האחרונים ידועים לנו מן התורה.

הכתובת שנמצאה בנקבת השילוח
הכתובת שנמצאה בנקבת השילוח
בולות קדומות שנמצאו בשטח G בעיר דוד
בולות קדומות שנמצאו בשטח G בעיר דוד

ידיות "למלך"

עד עתה התגלו כ-1700 ידיות של קנקנים שתכולתם הייתה כנראה סוג של מס למלך. עליהם טביעת חרפושית והמילה "למלך" בשורה הראשונה ובשורה השנייה מופיע שם של אחת הערים: שוכה, זיף, ממשת וחברון ובנוסף שמותם של 17 פקידים שונים.

בעלי מלאכה

התגלו חרסים רבים ועליהם כתובות של תכולת הכלי שנכתבו על ידי סוחרים כגון "שמן" או "זהב אפר" היו גם יוצרים שחרתו על החרס את שמו של בעל הכלי. בשומרון התגלו פיסות שנהב שהיו חלק מרהיט יוקרתי שבצידן האחורי נמצאו אותיות בודדות ששימשו את האמנים במיקום השנהבים. בנוסף נמצאו גם שברי קנקני יין שעליהם כתבו החקלאים את סוג היין כגון "יין עשן" "כחל" ו"צמקים". וכן שמות הערים מהם נשלחו "גבעון ו"מצה".

לסיכום: אם אבותינו החקלאים ושודדי הקברים ידעו קרוא וכתוב כבר לפני אלפי שנים אנו כצאצאיהם בהחלט ראויים להתהדר בתואר עם הספר.

(הכתבה מבוססת בחלקה על הספר "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה" מאת פרופ' א. דמסקי)