הסל ריק
לעגלת הקניות
אם אתם קוראים את הכתבה הזאת כנראה שאתם יודעי קרוא וכתוב. לא רק אתם, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הדבר נכון לגבי 95.5% מאזרחי מדינת ישראל. האם גם בזמן הבית הראשון שיעור יודעי קרוא וכתוב היה גבוה בקרב היהודים? לרגל שבוע הספר ננסה לברר האם כבר אז היינו ראויים לתואר "עם הספר".
במבט ראשון נראה שהתשובה חיובית שהרי באזור עיר דוד התגלו מספר כתובות מתקופה זו שהמפורסמת ביותר היא כתובת השילוח שהותירו חוצבי המלך חזקיהו ובנוסף, על ההר שממול נתגלתה כתובת המזהירה שודדי קברים "אין פה כסף וזהב.. ארור האדם אשר יפתח את זאת".
כלומר, גם חוצבים ושודדים ידעו קרוא וכתוב. אך למען האמת הכתובות הללו אינן מהוות ראייה. לשם השוואה, אם ניקח את בורקינה פאסו שהיא אחת המדינות בעלת שיעור האוריינות מהנמוכים בעולם שבה כ23% יודעי קרוא וכתוב הרי שהמצאותם של שלטים ברחובות אינו מעיד על רמתה של האוכלוסייה. גם כאן, הכתובות שבוצעו על ידי אמני חציבה אינם מעידים שהעם אכן ידע לקרוא אותן.
נאמר זאת מראש, תשובה וודאית לשאלה לא נוכל לקבל שהרי בזמנו לא הייתה לשכה מרכזית לסטטיסטיקה והנתונים שיש בידינו הם חלקיים ועקיפים. אבל בכל זאת מושג מה נוכל לקבל מכתובות שנכתבו על ידי פשוטי העם לשימוש אישי. בסקירה קצרה זו נביא דוגמות ממאות עדויות מתקופת הבית הראשון בהם השתמשו בחיי היומיום דווקא במילים ואותיות ולא בסמלים כפי שהיה מקובל בעמים שסביבנו.
