תמלול הפרק

יובל מלחי: הסודות של עיר דוד.
ברוכים הבאים לסדרה, הסודות של עיר דוד.

סדרת האודיו שתספר לכם על תככים, מזימות מלחמות והחלטות גורליות שהתרחשו בעיר דוד בירושלים.

פרק מספר אחד, עיר יבוס.

כולכם, כפי הנראה ביקרתם בכותל, אולי יותר מפעם אחת, אבל עיר דוד היא בכלל מחוץ לחומות העיר העתיקה. אז איך היא בדיוק קשורה? יש שם כל מיני אבנים ונקבת מים עתיקה, אבל היא מחוץ לחומות אז לא יכול להיות שזו באמת העיר של דוד המלך, נכון?

בואו נעשה קצת סדר: חומות העיר העתיקה נבנו על ידי העות'מאניים הטורקים לפני כחמש מאות שנה והן לא כוללות את כל שטחה של ירושלים הקדומה – ירושלים של ימי התנ"ך.
אם אתם עומדים ברחבת הכותל המערבי מימין לכם מעבר לחומות שוכנת עיר דוד, האזור מעיר דוד ועד להר המוריה או הר הבית הוא אזור קטן מאוד, אולי 20 דקות הליכה מקצה לקצה אבל כל הסיפורים הידועים ביותר בתנך נכתבו על המקום הזה, או התרחשו בו ממש.
לפני שנתחיל לספר על עיר דוד, חשוב להכיר כמה מושגים שיכולים להתערבב לנו די בקלות, מסורת, ארכיאולוגיה והיסטוריה.

מסורת היא אוסף של סיפורים, אמונות ומנהגים הנמסרים מדור לדור. כמעט בכל משפחה יש מסורת כלשהי, אפילו אם היא קטנה, מנהגים, מאכלים, חפצים או מעשים הנמסרים מדור אחד לשני.
יש מסורות שמקורן ידוע, אבל יש מסורות שיכולות להתגלגל שנים על גבי שנים בלי שמישהו יוכל להצביע על מקור מסוים. הרמת ילדים על כיסא כדי לחגוג יום הולדת או חתונה היא מסורת שלרובינו אין מושג מהו מקורה. המילה היסטוריה מגיעה אלינו מיוונית, ופירושה תיעוד או מחקר. המחקר ההיסטורי מבקש לתעד אירועים שהתרחשו במציאות, למשל, כשתלמידי בית ספר כותבים עבודת שורשים הם חוקרים את ההיסטוריה של משפחתם כדי לספר את סיפורה בצורה המדויקת ביותר היכן גרו לפני שהגיעו לארץ ישראל, שמות בני המשפחה, סיפור העלייה שלהם לארץ. כיצד התיישבו, ומדוע התיישבו דווקא שם? לא תמיד קל לשחזר את ההיסטוריה אפילו אם היא קרתה רק לפני כמה שנים והיסטוריונים מנסים להבין אם היא קרתה כך או אחרת. לעומת אלו ארכיאולוגיה היא תחום שחוקר תרבויות קדומות באמצעות שרידים, חפצים ומבנים שבני אדם השאירו אחריהם. ארכיאולוגים הם למעשה בלשים המנסים לדובב חפצים או מבנים מתרבויות קדומות, כדי שיספרו את סיפור תקופתם.

למשל, אם מוצאים מטבעות עתיקים בעלי כתובות בעברית וכולם באזור מסוים, ניתן להניח שיהודים התגוררו באזור בתקופה שבה המטבעות היו בשימוש.
הארכיאולוגיה למעשה היא סוג של עבודת בלוש מתוחכמת.

לירושלים יש את כל מה שתיארנו כאן בכמויות עצומות, המון מסורות נקשרות בה, המון התרחשויות היסטוריות אירעו בה, כפי שמעידים בני התקופה בכתביהם העתיקים, וכן יש בה גם המון המון המון ממצאים ארכיאולוגים קדומים מאוד. כשאנחנו חוקרים את ירושלים אנחנו באופן טבעי, מתחילים מהמסורות העתיקות שמלוות אותנו שנים רבות. ואז אנחנו פוגשים את המחקרים ההיסטוריים והארכיאולוגים. לעיתים הם מספרים לנו דברים דומים ולעיתים שונים. וזה מבלבל. לפעמים מתחשק לנו מאוד לראות כיצד המסורת שהכרנו ממש מוכחת על ידי המחקר המדעי, מתחשק לנו לראות היכן אירעו הסיפורים שבתנך.
האם נצליח בזה? האם זה בכלל אפשרי?

מאז ימי התנ"ך ועד ימינו אנחנו מחפשים רמזים לאמיתות העבר הזה. האם משהו מוחשי נותר מכל האבות, והאימהות המקראיים שמא הסיפורים הכתובים בתנך הם רק סיפורים, או שאפשר להוכיח שהם אכן התרחשו. אלה הן השאלות המעסיקות אותנו בסדרה, ולחלקן יש תשובות מפתיעות מאוד.

אז כמו שהבטחתי נתחיל במסורות שחלקן כתובות בתנ"ך וחלקן במקורות אחרים.
חלק מהמסורות הקשורות בירושלים קובעות כי מתחת לכיפת הזהב בירושלים, המכונה כיפת הסלע, יש איך לא. סלע. והסלע הגדול הזה שאת תמונותיו תוכלו בקלות למצוא בגוגל נקרא
אבן השתייה. שתייה מלשון תשתית, יסוד העולם. על פי המסורת היהודית, שם התחילה בריאת העולם. וזה לא הכול, מסורות אינספור, נקשרו לאבן השתייה ולהר המוריה או הר הבית בירושלים. למשל, אדם וחווה נוצרו מהעפר של הר המוריה. מעט לאחר מכן הם כבר גורשו מגן עדן כי המרו את מצוותו של אלוקים ואכלו מפרי עץ הדעת. וכאן, בהר המוריה, על פי המסורת הקימו אדם וחווה את המזבח הראשון.מזבח שעליו הקריבו בעלי חיים כקורבנות.
כמה דורות לאחר מכן, תיבתו של נח שרדה את המבול שהשמיד את העולם. על פי המסורת היא נחתה על אבן השתייה.

אבל המצב אינו משתנה, אנשים ממשיכים לחטוא ולעשות מעשים רעים. אז אלוקים בחר אדם מיוחד מאוד ששמו אברהם כדי למלא את רצונו על פני כדור הארץ.
אברהם אבינו מגיע מעיר רחוקה בשם אור כשדים, כפי הנראה בעיראק של ימינו. אברהם נדד במשך שנים ארוכות "לך לך, אל הארץ אשר אראך", בסופו של יום, הוא הגיע לארץ כנען שוב, על פי המסורת. קצת לאחר שמגיע אברהם לארץ פורצת מלחמה באזור ים המלח ואחיינו לוט שגר באזור נפל בשבי. שנודע לאברהם על כך, הוא מיד יצא לקרב. מוזר. לא תמיד אנחנו חושבים על אברהם בתור לוחם מהולל, אולי יותר כמו סבא זקן וטוב, אבל הוא אכן היה לוחם. הוא הביס את המלכים והצבא שלקח את לוט בשבי. על פי המסורת בדרך חזרה הוא עצר בירושלים, או כפי שנקראה אז, שלם. שם הוא פגש את מלכיצדק, מלך ירושלים שהיה יותר כמו ראש עיר. השניים ערכו סעודה משותפת וברכו אחד את השני. מלכיצדק בעזרת האלים הכנעניים ואברהם בעזרת אל אחד ויחיד.

אם המסע היה קשה, כמו גם המלחמה, נכונה לאברהם הפתעה. אלוקים מטיל עליו משימה קשה עוד יותר. אברהם ואשתו שרה לא הצליחו להביא ילדים לעולם עד לגיל מאוד מאוחר, כשסוף סוף נולד להם בן, הם היו אנשים המאושרים בעולם. ואז אלוקים החליט לבחון את אברהם. הוא ביקש מאברהם לקחת את בנו האהוב יצחק, ולהקריב אותו עבורו על המזבח בהר המוריה.

הבקשה היא לא הגיונית בשום צורה, אבל אברהם ציית, האמונה שלו גברה על כל דבר אחר, הוא לקח את בנו להר המוריה, וממש לפני שהוא מניף את הסכין כדי להקריב את בנו יחידו מלאך עוצר אותו.
"אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".
לאחר שאברהם עובר את מבחן האמונה הוא מקריב לאלוקים אייל, שהופיע בקרבת מקום. עד היום אנו תוקעים בשופר קרן של אייל כדי להזכיר את המאורע.

מסורת יהודית נוספת קשורה לנכדו של אברהם, יעקב. יעקב ברח מאחיו עשיו מבאר שבע ועד לחרן, עיר קדומה בגבול טורקיה וסוריה של ימינו. כיום זהו אתר ארכיאולוגי מרשים, המעיד על עיר מרכזית וחשובה שהתקיימה לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה. על פי המסורת, יעקב בדרכו לחרן נרדם על הר המוריה. בחלומו, ראה מלאכים עולים ויורדים מהשמיים בסולם. אלוקים בכבודו ובעצמו דיבר אליו מראש הסולם והבטיח להציל אותו ולברך אותו באומרו כי הוא וצאצאיו יהיו בעלי משפחות גדולות ויזכו להתגורר בארץ ישראל.
בתנך מסופר גם על ירידתו של יעקב למצריים. היציאה ממצרים בעזרת מנהיגותו של משה וכיבוש הארץ על ידי יהושע. במלחמותיו, יהושע כובש את ירושלים מידי אדני צדק. מלך ירושלים שמזכיר את מלכיצדק שפגש אברהם. יתכן ושני השמות הם שמות כלליים למלכי ירושלים.

לאחר שהארץ כולה נכבשה, חילקו אותה לנחלות. או במילים אחרות שטחים מוסכמים.
כל שבט קיבל נחלה משלו. את ירושלים קיבל שבט בנימין, השבט הצעיר ביותר, שם היא מכונה כתף היבוסי, ובמקומות אחרים היא נקראת יבוס או עיר היבוסי. אבל אז קרה משהו מוזר, למרות שבני בנימין קיבלו את ירושלים ולמרות שיהושע ניצח את מלך ירושלים שיצא נגדו למלחמה, בני העם היבוסי נשארו כמובלעת יבוסית בלב שבטי ישראל.

אולי הכיבוש לא היה מושלם כמו שנדמה לנו? אולי ליבוסיים היו חומות ומבצרים שהיו קשים לכיבוש. אין לנו ממש תשובות לשאלות האלו, אבל יש משהו אחר שאפשר לשאול. מי הם בכלל אותם יבוסיים?
בגלגולה הקודם נקראה ארץ ישראל, ארץ כנען. הכנענים היו קבוצה של עמים שלא האמינו באל אחד, אלא באלים שונים ומשונים. אחד מהם, למרבה הפלא, קרוי אל והוא אב כל שאר האלים.

אחד מבניו, הוא בעל, האל אחראי על גשמים, אל חשוב במדינה מדברית. בן אחר של אל, הוא שלם והוא ככל הנראה אל השקיעה. ולמה הוא נקרא שלם? רגע, זה לא השם של העיר ירושלים? אם תבקרו בירושלים בשעות אחר הצהריים תראו למה מתכוונת נעמי שמר בשיר "ירושלים של זהב" לא רק לכיפת הזהב יש צבע מיוחד. כיפות אחרות והאבנים הלבנות של ירושלים מזהיבות באור השקיעה. אין זה פלא שהיבוסיים בחרו דווקא באל השקיעה כאל העיר שלהם. לא רק התנ"ך הוא מקור לסיפורים על ירושלים בתקופה הכנענית, קיימים שני מקורות היסטוריים כתובים מעניינים מאוד ממצרים הקדומה, שמזכירים את ירושלים. המקור הראשון נקרא "כתבי המארות". מדובר על לוחות חרס ובובות חרס, בני כארבעת אלפים שנה שעליהם נכתבו שמות של ערים ומושלים בכנען, שנחשבו לאויבי פרעה מלך מצרים. לאחר שכתבו את השמות על כלי החרס שברו הכהנים את החרסים בטקס מאגי, כמו כישוף, שמטרתו לשבור את אויבי מצרים ולגרום להם להפסיד במלחמה.
חלק מהחרסים הללו נמצאו שלמים ואחרים אוחו חזרה לצורתם המקורית.

אחת הערים שמופיעות על החרסים הללו היא ירושלים.
אנחנו שומעים שוב על ירושלים כמה מאות שנים מאוחר יותר במקור מסוג אחר, מכתבים מרתקים, שנקראים "מכתבי אל עמארנה". בערך 400 מכתבים ביותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה. מדובר במכתבים שנחרטו על לוחות חרס שנשלחו ממלכי הערים בכנען אל פרעה מלך מצרים. באוסף הזה יש מכתבים מעבד- חבה, מלך ירושלים. המלך מספר על נאמנותו לפרעה, על מלחמותיו בנוודים ובמלכי ערים שכנות כמו שכם, גזר, גת ואשקלון. עבד- חבה מספר לו על בעיות השליטה בדרכים ועל גביית המיסים שהוא עורך לטובת פרעה. אלו הם מהלכים דיפלומטיים בני שלושת אלפים שנה הקשורים לירושלים. ועוד דבר אנחנו לומדים פה. פעם, אם היית שליט אפילו של עיר אחת ,לא גדולה במיוחד היית נחשב למלך. מלך העיר.

נחזור לעיר דוד. מהתקופה הכנענית שהתרחשה לפני יותר משלושת אלפים שנה אנו מוצאים שני ממצאים גדולים חשובים. הראשון הוא מבנה אבן, מדורג עצום בגודלו. מבנה האבן הגדול הוא למעשה קיר תמך עצום שמטרתו הייתה לייצב מבנה ציבורי גדול ששכן מעליו.
יש מחלוקת בין הארכיאולוגים בשאלה באיזה מבנה הקיר תמך. יש כאלה, האומרים שהוא תמך בארמונו של דוד המלך, ואחרים טוענים שהוא תמך במצודה כנענית. הוויכוחים בין הארכיאולוגים עדיין בעיצומם, אולי לא נוכל להכריע בשאלה הזו, אבל ישנה גם אפשרות שמדובר במבנה תמך, שתמך בשני המבנים בתקופות שונות.
מדוע בכלל צריך קיר תמך שכזה, בלי קיר התמך המבנה הגדול שנשען עליו היה קורס לגמרי בגשם הראשון במדרון התלול של עיר דוד.

נשמע משונה, קיר תמך. מה ההתרגשות?
אז יש סיבה. מכירים את הכותל? כן כן, זה עם הפתקים. גם הכותל הוא קיר תמך, אולי קיר התמך המפורסם בעולם שנבנה בתקופת הורדוס כדי להחזיק את הבמה עליה ניצב המקדש בימי קדם. למה המבנה הזה כל כך חשוב? ראשית, הוא מראה על רמת התחכום של האנשים בימי קדם. הקמת מבנה כזה דורשת ידע הנדסי ויכולת ארגונית רצינית מאוד. בנוסף, הוא מלמד אותנו על ההיררכיה של העיר, אנשים פשוטים גרו בבתים קטנים ואנשים חשובים כמו מושלים ומלכים גרו במבנים מפוארים שדרשו השקעה רבה.

הממצא השני החשוב בעיר דוד הוא מערכת מים מרשימה ומבוצרת מהתקופה הכנענית. רגע, מה זאת אומרת מערכת מים? ולמה היא מרשימה? ולמה מבוצרת? כמה שאלות.
כל ישוב צריך מערכת מים, אגם, נהר או נביעה, בלי מים, אין חיים. מקורות המים של ירושלים הקדומה כללו מעיין קטן בשם מעיין הגיחון, וכמה בורות מים לאגירת מי גשמים. בלי מקורות המים האלה, העיר לא תשרוד. היבוסיים הבינו את הבעיה ולקחו את העניין ברצינות. הם הקימו מגדל מבוצר בשטח של 230 מ"ר.

שטח ששווה לשתיים או שלוש דירות בבניין מגורים ממוצע ובו קירות בעובי 7 מטרים.
אבני הבנייה שבהן השתמשו היבוסיים לבניית המגדל, שהגן על המעיין, היו כה גדולות. לא ברור לנו איך הצליחו להזיז אותן בטכנולוגיה שהייתה זמינה אז.
מערכת המים של הכנענים כללה גם תעלה תת קרקעית שנחצבה מהמעיין שבתוך המגדל אל השדות שמחוץ לו, כדי שיוכלו להשקות את היבול ממנו התקיימו. התעלה הזאת נמצאת בעיר דוד ונקראת התעלה הכנענית. כיום, אפשר ללכת לאורכה מבלי להירטב. לא לחינם הקימו היבוסיים את עירם בירושלים. צומת דרכים חשוב בדרכים שעברו מצפון לדרום וממזרח למערב. הדרך שמדרום לצפון, הובילה מבאר שבע בדרום אל הגליל ועברה בערים חשובות אחרות. חברון, בית לחם, ירושלים, שילה, שכם ועוד. הדרך השנייה הגיעה מיפו דרך ירושלים אל יריחו ומשם אל עבר הירדן. אז יש לנו דרך, ויש לנו ארץ, ויש לנו עיר. נכון?

אז זהו, שלא בדיוק.
ירושלים, העיר שעליה אנחנו מדברים, נעלמה.
לא בדיוק נעלמה, אבל לאורך השנים ירושלים שינתה את פניה, ירושלים גדלה וקטנה, נכבשה ונהרסה ואחר כך נבנתה מחדש, והגרעין שממנו החלה לצמוח התכסה בהריסות ובאדמה.
לאחר שהעם היהודי הוגלה מארצו במאה השישית לפני הספירה, השלטון בארץ ישראל עבר מיד ליד. לעמים ששלטו באזור לא היה חשוב לשמור על הליבה שממנה צמחה ירושלים ולתושבים שימשו האבנים המסותתות לבניית בתיהם. עם הזמן נעלמה ירושלים העתיקה תחת תילים של אדמה ובתים חדשים. בתקופה מסוימת אפילו שונה תוואי החומה שהקיפה את העיר כך שעיר דוד נשארה מחוץ לחומות ונשכחה.

חלפו שנים רבות מימי קדם ועד העידן המודרני בו חלה התעניינות מחודשת בארץ ישראל. בשנת 1865 קם ארגון חדש בבריטניה בחסות המלכה ויקטוריה. הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. ארגון ששם לו למטרה לשלוח חוקרים לארץ התנ"ך.
בראש המשלחת הראשונה שהגיעה לירושלים עמד הקפטן צ'ארלס וורן.
שהגיע וורן לארץ ישראל בשנת 1867 הוא השתוקק להתחיל בעבודה הארכיאולוגית, לאסוף ממצאים מהשטח ולגלות מי ואיך חיו בירושלים הקדומה. אולם האימפריה העות'מאנית שחלשה אז על ארץ ישראל הצרה את צעדיו, הוא הורשה לחפור רק מחוץ לחומות ירושלים,
מה שנדמה היה כמכה קשה למחקרו של וורן התברר כהזדמנות חייו.

כשוורן ואנשיו החלו בחפירות הארכיאולוגיות מחוץ לחומות ירושלים הם גילו חומות עתיקות יותר. היה זה הרגע שבו נחשפה מחדש ירושלים המקורית, זו שנבנתה על ידי יבוסיים, ועם הזמן נעלמה הושארה מחוץ לחומות ונשכחה. וורן המשיך לחקור בעצמו את מערכת המים התת קרקעית של העיר. באחת מגיחותיו אל תוך מערכת המים החל מפלס המים לעלות בפתאומיות.

וורן כתב: "לפתע שמנו לב שמפלס המים עולה. המים זרמו בעוצמה רבה ואנחנו זחלנו על גחונינו שאנו שקועים בהם עד צוואר. מצאתי את עצמי במצב די מביך. יד אחת, מכורח הנסיבות, רטובה ומלוכלכת. היד האחרת אוחזת בעיפרון, במצפן ובמחברת. הנר נעוץ רוב הזמן בפה. הגענו לנקודה שבה הזרם הגואה הקשה עלינו עד מאוד. התקרה ירדה לגובה 40 ס"מ ונותר לנו מרווח של 10 ס"מ בלבד לנשימה עד שהתקשינו מעט לסובב את ראשינו. כשביקשתי להתבונן סביב שקע פי בתוך המים. בלעתי בלא משים חלק מעיפרון העופרת שלי וכמעט נחנקתי משך דקה או שתיים".

אבל וורן שרד. בתוך מערכת המים התת קרקעית גילה וורן, פיר, כלומר, מנהרה אנכית בגובה 13 מ'. וורן ואנשיו סברו שתושבי העיר היבוסית היו הולכים אל הפיר משלשלים חבל עם דלי ומעלים מים, וכל זאת, מבלי להיחשף לאויבים פוטנציאליים. כך, מערכת המים התת קרקעית הייתה הנשק הסודי של העיר, שבזכותה יכולה הייתה העיר לעמוד במצור במידת הצורך אך אולי הייתה מערכת המים נקודת התורפה של העיר?
בתנך מסופר כיצד כבש דוד המלך את העיר המבוצרת בידי היבוסיים. הוא קרא לאחד מחייליו להתנדב למשימת תחבולה. יואב בן צרויה התנדב ונשלח על ידי דוד למצוא מעבר אל תוך העיר דרך מערכת המים התת קרקעית.
"ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצינור".

צ'ארלס וורן האמין שהוא גילה את הצינור שדרכו השתחל יואב בן צרויה לעיר היבוסית ואחר כך פתח את שעריה לצבאו של דוד המלך. כדי לספק הוכחה ניצחת, טיפס וורן בעצמו בקושי רב במעלה הפיר, שם הוא גילה מערכת מים קדומה.
שנים רבות אכן האמינו שהצינור המוזכר בתנך הוא הפיר שגילה וורן ושנקרא על שמו עד היום, "פיר וורן". אבל אז הגיעו חוקרים וחופרים נוספים וגילו כי הפיר עצמו הוא כנראה מערה טבעית שהתגלתה בעת חפירה של מפעל מים קדום, אולי בימי חזקיהו, באזור שנת 700 לפני הספירה, ואולי קודם לכן.

המילה "צינור" מופיעה בתנך רק פעם אחת נוספת, בספר תהילים, בהקשר של מים. "תהום אל תהום, קורא לכל צינוריך כל משבריך וגליך עלי עברו". מכאן ניתן להסיק כי יתכן והמילה "צינור" מתכוונת למערכת המים שהייתה קיימת במקום ולא לפיר, אך חשובה יותר העובדה כי וורן גילה מערכת מים תת קרקעית שמטרתה הייתה, כפי הנראה, לאפשר גישה סודית אל המעיין, שהיה ממוקם מחוץ לחומות העיר.

בזכות משלחתו של וורן, ובזכות העובדה שלא ניתן לו אישור לחפור בהר הבית התגלה הגרעין ההיסטורי של ירושלים, העיר ההיסטורית בה חיו אותם אנשים עליהם מספר התנ"ך. בזכות התגלית הזו הצליחה "הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל" לגייס תרומות רבות ולהמשיך בפעילותה.

חוקרים רבים שבאו בעקבות וורן חקרו וחפרו את עיר דוד, וגילו ממצאים שהם לא פחות ממדהימים. נדבר עליהם בפרקים הבאים.
צ'ארלס וורן המשיך לשרת בצבא הבריטי והגיע לדרגת גנרל. כמה שנים לאחר גילוייו המדהימים בעיר דוד הוא נשלח לחצי האי סיני כדי לאתר משלחת בריטית שאבדה. וורן מצא את המשלחת ואף הצליח לאתר את הרוצחים ולהביאם למשפט. כמה שנים מאוחר יותר הוא מונה לנציב משטרת לונדון. באותה תקופה פעל רוצח סדרתי חמקמק, שכונה ג'ק המרטש. ווורן לא הצליח לשים את ידו עליו.

זהות הרוצח נותרה עלומה וכיום יש למעלה ממאה תיאוריות על זהותו של ג'ק המרטש.
טוב שיש לנו תיאוריות מעטות יותר על פיר וורן ומערכת המים הקדומה.
בפרק הבא נשמע את סיפורו של דוד המלך, כיבוש העיר ירושלים והחוקרים המודרניים שסיפוריהם מזכירים לעיתים את אינדיאנה ג'ונס ומעלליו.

מחקר, כתיבה ועריכה: איתמר בן דוד, תומר שלוש  ויובל מלחי.

עריכת לשון: דינה בר מנחם

הקלטה, מיקס ואפקטים: אסף רפפורט

מפיק ראשי: רני שחר

מנהלת הפרויקט מטעם עיר דוד: רעות וילף.

הפרק הוקלט באולפני "סוף הסטודיו"

סדרה זו הופקה בשיתוף "עמותת אל עיר דוד"

קטעים, הפקות מקור