הרב משה יוסף הופמן – "הדיין מפאפא"

הרב משה יוסף הופמן זצ"ל הידוע כדיין מפאפא – נולד בסרדאהלי בשנת ה'תר"ג (1843). עוד בהיותו נער הצטיין ביראתו הנעלה ובהתמדתו. בהיותו כבן 18 קיבל הסמכה בהוראה מפי רבו, הגאון ר' יהודה אסאד שאמר על רבינו: " וכ חו גדול כ"כ בהוראה ויראה , שראוי לסמוך עליו אפי לו בענייני עי נוג י א שי ה". בהיותו כבן 20 התחתן וכיהן כר"י בסרדאהלי. הרב פתח חנות מסחר אותו ניהלה אשתו. ישב בהתמדה ושקידה רבה על התורה והעבודה והרביץ תורה ברבים. העמיד תלמידים ורבים , ושמעו הלך וגדל בכל המדינה. הגאון המפורסם ר ' עזרא צורף (ראב"ד בסרדאהלי) א מר עליו בהיותו עוד ילד , שהוא קדוש מרחם ויאיר עיני ישראל בתורה וקדושה.

בשנת ה'תרמ"ב (1881) קהילת פאפא ביקשוהו להיות להם דיין ומורה הוראה. רבינו נעתר להם וגם שם הרביץ תורה ברבים ו העמיד תלמידים רבים. בשנת ה'תרס"ו (1905) עלה לא י" והתגורר בבתי אונגרין שבירושלים. בבית המדרש היה ניתן למצוא אותו יושב מעוטר בטלית ותפיל ין כל היום ומרביץ תורה בנגלה ובנסתר לפרושים. התפרסם כתלמיד חכם וגאון. חידושי תורה רבים היו לו , וכתבי היד היו ספונים בעליית גג ביה"כ , עד שנעלמו משם.

שקידתו וצדקותו היו מופלאים. גאון בנגלה ובנסתר. ענוותן. מעולם לא נהנה מתענוגי העולם הזה ואפי לו בדבר המוכרח. מעת היותו לאיש לא ישן יותר מג ' שעות. בעל חסד מופלא , והכל עשה בהצנע לכת. אם נער עני הגיע למצוות – התאמץ להקדים לתת לו במתנה תפילין. על בחורים עניים שלמדו בישיבות השגיח ביותר ועזרם בסיוע שיש וב ממש. ביתו היה פתו ח ולר וחה ועזר לדלים בכל עת. לא פעם קרה שהטריף לעני אווזה והבין שא ין לו מה לאכול בשבת ונתן לו את המוכן לביתו. זכה לגילוי אליהו הנביא. בעל מופת. מלומד בניסים. נפטר ב-א' ניסן ה'תרפ"ח ( 1928 .(חי כ-85 שנים. ציונו בהר-הזיתים בירושלים.

אביו: ר' מיכאל (תלמיד החת"ם סופר, שכיהן כראש ישיבה בסרדאהלי). אמו: מרת הינדל. מרבותיו: אביו . ר' יהודה אסאד, ר' נטע וואלף ליבר (ראב"ד פרשבורג), ר' אברהם שמואל בנימין סופר (בעל ה'כתב סופר'). מתלמידיו: ר' יהושע בוקסבוים ר( בה של גלאנטה), ר' שבתי שפטל וייס (משימאני), ר' יוסף חיים זוננפלד . אשתו: בת ר' משה ווייס. מספריו: • מי באר מים חיים- על מספר מסכתות (עם פתיחה גדולה הכוללת כל ענייני הברכות) ועל התורה. ילדיו: לא היו.

פעם אחת שאל אחד מתלמידי הגה"ק רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל אבדק"ק גאלאנטא " : האם היה לרבו הגה"ק רבי משה יוסף הופמן הדיין מפאפא זי"ע רוח הקודש?", והשיב לו בזה הלשון " : מרוח הקודש , שהיה לו אין לי ידיעה, אבל שהיה לו גילוי אליהו הנביא מזה אני יודע, ובדידי הוי עובדא . כשלמדתי בבית הגה"ק ר' משה יוסף זצ"ל, ופעם נסע מורי ורבי לאיזה מקום, ונשארתי אני לבדי בביתו, ונטלתי מהספרים שלו סידור האריז"ל, והתפללתי בו את אחת התפילות והחזרתי את הסידור למקומו, כד י שלא יבחין בכך. כשחזר מורי לביתו, אמר לי שאליהו הנביא נתגלה לו ואמר , שהתפללת מהסידור של האריז"ל הק' ובשמים היה להם הנאה מתפלתך, אבל אמר לי אליהו הנביא , שעוד צעיר אתה מלהתפלל בזה הסידור

אחר כשכבר קבע רבינו את דירתו בירושלים עיה"ק, בא אחד מעיר פאפא לבקרו ושמו ר' משה ברגר, ואמר לו רבינו זצ"ל, כשתחזור לעירך , תאמר שם לבנו של הרבני הנגיד הגאון המפורסם ר' עקיבא שרייבר זצ"ל, (שהי ה בנו בכורו של הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע אבד"ק קראקא, והי ה הילד האחרון שנימול ע"י החת"ם סופר זי"ע ) כי המזוזה בביתו פסולה, ואל תאמין , שאני רואה מירושלים לפאפא, רק שחלמתי , שהייתי מטייל עם אליהו הנביא, ופלפלנו על איזה הלכה ברמב"ם, ואמרתי מי הוא זה בעיר פאפא ש , יש לו ספרי הרמב"ם בביתו, רק בביתו של ר' עקיבא שרייבר, על זה אמר לי אליהו הנביא: ששמה אינו הולך, כי המזוזה שלו פסולה". כשחזר ר' משה ברגר לפאפא ומסר שם הדברים, בדקו את המזוזה, ואכן מצאו , ישה יתה פסולה . סיפר הגה"צ ר' יצחק שלמה אונגר זצ"ל: בעיר פאפא התגורר אדם בשם ר' יצחק שלמה ברגר (רבינו התגורר בביתו ושמו הוזכר לטובה כאחד מידידי רבינו ומהעומדים לימינו, בהקדמתו לספרו "מי באר מים חיים" על מסכת ברכות). איש זה היה עשיר מופלג, רכושו השתרע על פני הרבה חוות, ולרשותו עמדו ארבעים פועלים שאינם בני ברית. בנו של ר' יצחק שלמה ששמו מרדכי, חלה במחלת השחפת רח"ל בהיותו בחור בן שש עשרה , ואביו היה מפציר ברבינו מדי יום ביומו שיברך את בנו לרפואה שלמה . באחד הימים פנה רבינו לאותו עשיר , שיואיל להעמיד לרשותו עגלה עם עגלון, באשר רצונו לצאת לטייל באחד היערות שבקרבת מקום, עם הבן החולה, ואף שלרגל מחלתו הקשה הוא בוודאי לא חש בטוב, מכל מקום, הוסיף רבינו, אני מעוניין בעגלון גברתן. מ שהגיעו ליער סמוך , ירד רבינו ואתו הבחור החולה מן העגלה ויצאו לטייל במשך כמחצית השעה. כשחזרו, פנה רבינו לבן וילו יתו "האם לא היה מן הראוי שהנכרי הבריון הלז יקח ממך את מחלתך? אמור נא אתי ביחד את המלים הבאות – זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי וכו'", וכך חזרו על הדבר שלוש פעמים וחזרו על עקבותיהם. כעבור שישה שבועות שבק העגלון הנזכר חיים והחולה הבריא והאריך ימים. לאחר מלחמת העולם השניה עבר ר' מרדכי ברגר לאנטוורפן שבבלגיה, שם שינה את שם משפחתו לפינק, ולפני שנים אחדות נפטר בהיותו בגיל מאה, וכל ימיו היה אדם בריא וחסון.