בקבוקון זכוכית שלם, חרצני ענבים, קליפות ביצים בנות אלפיים שנה – וגם נרות חרס שלמים עם שרידי פיח – כל אלה מתגלים בחפירה חדשה בתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב המרכזי של ירושלים בימי בית שני. החפירה, שמנהלת רשות העתיקות במימון עיר דוד, מלמדת על הדופק העירוני המשתנה של ירושלים בעשוריה האחרונים שלפני חורבן המקדש, בשנת 70 לספירה.
במסגרת החפירה, הולכת ונחשפת התעלה שהיוותה את עורקה הראשי התת קרקעי של ירושלים.
תעלה זו עברה בין היתר מתחת לשווקים הססגוניים של ירושלים שלמרגלות הר-הבית, ולכל אורכה של עיר דוד.
"אל תוך לוע התעלה נשטפו שרידי החיים שמעל הרחוב המרכזי של ירושלים, והם נשארו שמורים בין דפנות התעלה כפי שנעזבו עם חורבן העיר", מסבירה ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות. "ממצאים קטנים מספרים לנו סיפור גדול, מימי השגשוג והפאר של ירושלים על רחובותיה שוקקי החיים, ועד לרגעי הגסיסה של העיר בשנות המרד ונטישתה בעקבות החורבן".
לדברי ד"ר זילברשטיין:
בשכבות העליונות של אדמת הסחף, גילו החופרים שרידים מימי החורבן של העיר, ובהם נרות חרס שלמים המתוארכים לשלהי ימי הבית השני. שרידי הפיח שהשתמרו על שפתם נותרו כסימן לאש שבערה בהם. מספר מטרים דרומית למקום בו נחשפו נרות השמן, התגלתה לפני מספר שנים, בחפירה שניהל אלי שוקרון במקום, חרב רומית בתוך נדן מעור, ונבחנת האפשרות שבדומה לחרב גם נרות השמן נישאו בידיהם של מורדים שמצאו מסתור בתעלה.
ככל שהעמיקו החופרים בחפירה, הלכו ונחשפו בפניהם שלל ממצאים המעידים על הפאר והעושר של ירושלים בימי הבית השני בשנים בהן הייתה העיר הומה: כבר בחפירה הידנית על-ידי צוות הפועלים המיומן בהובלתו של ניסים מזרחי, נמצאו כלים שלמים, ובהם בקבוקוני בושם ושמנים יקרים, מרביתם מחרס, ולצידם בקבוקון זכוכית עדין שבאורח פלא השתמר כמעט ללא פגע.
בחינתם הראשונית של מכלולי כלי החרס והזכוכית, שנערכה על-ידי ד"ר יעל גורין וד"ר שולמית טרם, הצביעה על ריכוז מגוון עשיר במיוחד של סוגי כלים, חלקם נדירים. "המגוון הגדול של הכלים שנאגר בתעלת הניקוז, יכול להפגיש אותנו עם סרוויס הכלים המלא של תושבי ירושלים. בניגוד לסט מצומצם יותר של כלים שמצופה לרוב למצוא בחפירה של מטבח ביתי בודד, התנקזו אל התעלה כלים מבתים ומרחובות שונים וכך התקבל ייצוג של כל מה שהיה לרוכלי העיר להציע"- מסבירה ד"ר זילברשטיין.
לאור הפוטנציאל הטמון בשכבות שהצטברו בתעלה, נשמרו כל שקי העפר שנחפרו ונשלחו לאתר סינון העפר בגן הלאומי עמק צורים. לצד גילויים של מטבעות וחרוזים ססגוניים, תרומתו העיקרית של מפעל הסינון הגיעה מכיוון לא צפוי עם גילויים של שרידי מזון שסייעו לחוקרים לגלות כמה מסודות המטבח היהודי: חרצני גפן, גרעיני דגנים, עצמות דגים ואף קליפות ביצים, כל אלה, שופכים אור על התפריט של תושבי ירושלים בימיה התוססים של העיר. עושר הממצא האורגני הביא לעריכתן של בדיקות מעבדה מגוונות במטרה לבחון את קיומם של השרידים שאינם נראים לעין. כבר בבדיקה ראשונית שערכו ויטאלי סטרמן וד״ר יותם אשר מרשות העתיקות, ניתן היה להבחין בפער שבין שכבות הפעילות החיה של העיר, לבין השכבות שהצטברו אחרונות. ככל שמתקרבים אל שכבות מאחרית ימיה של העיר – יש פחות ופחות עדויות לממצאים אנושיים, ומתקבלת תמונת הדעיכה של המיית העיר״ מוסיפה ד"ר זילברשטיין. השכבות החשובות נדגמו בשיטות חדשניות על ידי מעבדת רשות העתיקות, בשיתוף עם ניצן שלום מהאוניברסיטה העברית, ופרופ׳ אליזבטה בוארטו וד״ר יוהנה רגב ממכון ויצמן על מנת לבחון את העפר העתיק מכל כיוון אפשרי.
לדברי מנהל רשות העתיקות, מר אלי אסקוזידו:
