הסל ריק
לעגלת הקניות
יובל מלחי: הסודות של עיר דוד
פרק 6: מחורבן ועד נתן מלך.
בפרק הקודם סיפרנו על הצבא הרומי שעשה דרכו לירושלים שם שכן בית המקדש.
שנת שישים ותשע לספירה הקיפו הרומים את ירושלים ושמו אותה תחת מצור.
מלחמת האחים בתוך החומות הייתה בשיאה.
כל עוד היהודים טבחו אחד בשני, אספס העדיף לשבת ולחכות לרגע המתאים.
במשך כאלף שנים היה בית המקדש המרכז הרוחני של העם היהודי, עלו אליו לרגל בעיקר בשלושת הרגלים פסח שבועות וסוכות.
העלייה לרגל כללה הבאת ביקורים הפירות הראשונים וסבכים כדי להביע תודה על אירועים שונים, או כדי לבקש מחילה.
יהודים התגוררו לא רק בארץ ישראל אלא גם בקהילות רחוקות במצרים, בבבל, ואף רחוק יותר, רבים מהם עלו לירושלים.
רק פעם אחת בימי חייהם הם חלמו על העלייה לירושלים, תכננו, אספו כסף ולבסוף עשו את הדרך הקשה והארוכה.
תארו לכם מה הייתה ההרגשה של אדם שכל חייו חלם על ירושלים ולבסוף פגש בה.
זה היה בוודאי אירוע מרגש שלנו קשה אפילו לתאר.
עולי רגל לירושלים נהגו ללבוש בגדים לבנים, וככל שהתקרבו לירושלים החלו לפגוש עוד עולי רגל לבושי לבן, בקרבת ירושלים, התמלאו הדרכים
בעולי רגל נרגשים ביותר על פי המסורת, אנשי ירושלים נהגו לקבלם כבר בכניסה לעיר, לברך אותם ואף לעזור להם בקטעי המסע האחרונים כיוון שירושלים מוקפת הרים, הדרך היחידה להגיע אל העיר כללה טיפוס על אחת מהם, כך שיצא שכל עולה רגל, ראה את העיר ואת בית המקדש מפסגת אחד ההרים וההתרגשות הגיעה לשיא לפני הביקור, בהר הבית, ובית המקדש היה לעולה הרגל להטהר,
והם רחצו בבריכת השילוח בקצה הדרומי הנמוך של עיר דוד.
עם השנים הגיעו לירושלים יותר ויותר עולי רגל, ובשל כך גדלה גם הבריכה. חוקרים מעריכים שגודלה היה 60 מ' על 70 מ'.
בגודל השווה לשלוש בריכות שחייה אולימפיות. כשתגיעו היום לבריכת השילוח תוכלו לראות בריכה יפה בנויה באבן גיר עם מדרגות מרשימות.
עד היום נחפר רק חלק קטן של הבריכה, והתקווה היא כי ביום מן הימים תחשף הבריכה כולה, ונוכל לראות אותה במלוא הדרה.
לאחר הטהרה פנו אליה רגל לעלות לבית המקדש בין בריכת השילוח להר הבית היה רחוב מרכזי של אורכו, פעלו חנויות ועסקים.
מדובר בהליכה לא קלה של כשמונה מאות מטרים בעלייה. כיום תוכלו לצעוד ברחוב שבו הלכו פעם עולי הרגל ולראות את
אבני הריצוף החלקות, את המדרגות ואפילו את פתחי הביוב לניקוז המים בחורף.
על פי הכתוב בברית החדשה ישוע ריפא בבריכה זו אדם עיוור והשיב לו את ראייתו.
רחוב עולי הרגל עובר בתוך גיא טבעי המתחיל בצפון העיר העתיקה ומסתיים בנחל קדרון מזרחית לעיר דוד.
שמו של הגיא ביוונית היה טירופיאון עמק יצרני הגבינות, כיוון שלאורכו כנראה נפרשה תעשיית מוצרי החלב.
בתקופה ההלניסטית ישנם חוקרים הטוענים כי שם העמק המקורי שובש ושמו היה עמק החרוצים או עמק הצורפים.
בימי החורף היה רחוב מתנקה בעזרת מי הגשמים.
בימיו של הורדוס נסלל רחוב לאורך הגיא שהוביל את מי הגשמים עד לבריכת השילוח שהוקמה כדי לאגור את המים יקרה הערך כיום
רק חלק מהרחוב פתוח למבקרים, אך בעתיד הוא יפתח לכל אורכו.
נסו לדמיין מה הייתם רואים אם הייתם מגיעים לכאן לפני 2000 שנה.
המוני אנשים רוכלים שמוכרים את מרכולתם בקריאות רמות לכל עבר.
בעצם, אם טיילתם בשווקים של העיר העתיקה לא כל כך קשה לדמיין את זה.
עולי הרגל עלו ועלו ברחוב עולי הרגל. עברו את עיר דוד והגיעו לאיזור שמכונה היום הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון.
אחד הממצאים המרשימים ביותר שנמצאו ברחוב שהוביל להר הבית יהיו דווקא מדרגות הרחוב כולו.
רוצף מדרגות אבן שטוחות, אחת קצרה ואחת ארוכה.
המטרה הייתה ליצור קצב הליכה אחיד וזהיר ולמנוע ריצה להר.
כשהתאספו בירושלים עשרות אלפי עולי הרגל חשוב היה להקפיד על בטיחותם.
המדרגות הייחודיות אילצו את טולי הרגל להביט לסירוגין במדרגות ובבית המקדש,
וכך נמנעה דהרה אנושית אל שערי המקדש.
מי שהגיעו אלי הרגל לקרבת הר הבית, ההתרגשות כבר הייתה בשיאה.
תארו לעצמכם את החקלאי היהודי שהתגורר בגליל או בשפלה בבית בין קומה אחת עשוי בוץ אבנים.
אם הגיעו לירושלים, הוא ראה אולי בפעם הראשונה מבנה עשוי אבנים עצומות של עשרות טון, לבנות מסותתות, מבנה המתנשא לגובה רב.
זה דומה אולי לרגע שבו רואים גורד שחקים בפעם הראשונה.
בכותל הדרומי נמצאו מדרגות מפוארות שהובילו את עולי הרגל לשערים הדרומיים של הר הבית, המכונים שערי חולדה אולי על שם
חולדה הנביאה.
דרך השערים נכנסו עולי הרגל למנהרת תת-קרקעית מעוטרת בעמודים ובכיפות עשויות אבן.
בקצה גרם המדרגות עמד מבנה ענק הנקרא הסתיו המלכותי.
היה זה מבנה ציבורי שתחת גגו יכלו להתאסף אלפים, אורכו היה כמאה 85 מ' ורוחבו כארבעים מטרים.
הסתיו של בית המקדש היה יוצא דופן בגודלו אפילו באימפריה הרומית.
ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו כתב עליו כך – הסתיו המשולש של המלך, זה היה המפעל שראוי לספר עליו.
יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש.
הסתיו שימש כמקום מפגש שוק ובית משפט וכן כמקום מנוחה למבקרים היהודים והלא יהודים שביקרו בירושלים.
המבנה היה בעל 162 עמודי ענק מעוטרים.
בפרויקט סינון העפר מהר הבית נמצאו כמאה שברי מרצפות באותה תקופה בצבעים ובדגמים שונים עשויים מאבן ומשיש שיובאו מצפון אפריקה, מטורקיה מאיטליה וממצרים.
בעזרת אותם שברים הצליחו ארכיאולוגים לשחזר את דגמי הרצפה הצבעונית של הר הבית מתקופת בית המקדש.
בית המקדש היה אחד משיאי היצירה של הורדוס.
בניגוד לבית המקדש הקטן של שבי ציון ובית המקדש הגדול יותר של החשמונאים, הורדוס הקים את אחד המבנים המפוארים באימפריה, הרומית והגדולים ביותר בעולם העתיק לשם כך, שינה הורדוס לחלוטין את הטופוגרפיה של הר הבית והפך אותו מהר עגול לבמה ישרה.
כדי לעשות זאת, הוא בנה את קירות התמך האימתניים שמפורסם שבהם הוא הכותל המערבי המערבי.
הורדוס הקים קשתות שנשענות על הכתלים ועל ההר ועל הקשתות הללו הוא הקים את במת הר הבית שמתחתיה חללים תת קרקעיים רבים.
על הבמה הזו הוא בנה את ער, היצירה שלו, בית המקדש,
גובהו של בית המקדש היה כפי הנראה כחמישים מטרים, והמבנה המפואר היה עשוי שיש ומצופה זהב את בית המקדש תיארו
כמראה אש לוהטת, וגם כהר מכוסה שלג.
כנראה תלוי בזווית השמש שבה נצפה המבנה המפואר.
עולה הרגל הנפעם נכנס אל חצר בית המקדש סביבו.
הלויים מנגנים ושרים.
הוא נכנס עם הקורבן הצנוע שלו, אולי יונים או טלה קטן בשער המפואר ביותר של בית המקדש מולו ראה את המזבח, שלב, יהיו מקריבים קורבנות, או צולים את הבשר שהנאכל על ידי הכוהנים, ההמולה הטקסיות.
המקום אותו ראה עולה הרגל בחלומותיו, זאת ודאי הייתה חוויה יוצאת דופן.
בכל קנה מידה, חוויה שלא הייתה משה מזכרונו של אותו עולה רגל לשארית ימי חייו.
בשנת 66 לספירה פרץ בארץ ישראל המרד הגדול כנגד הרומי.
המורדים הצליחו בתחילה להדוף את הרומים אך לאחר מכן נשלחו לארץ המצביעים הרומים, אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד.
אספס ובנו כבשו את הרי הגליל, ביניהם יודפת טבריה, גמלא גוש חלב והר תבור והוציאו את המגינים הרומים.
הם התקדמו וכבשו את כל הרי החוף, ביניהם לוד, יבנה ורמלה.
הם התקדמו מזרחה, כבשו את השטחים מסביב לירושלים ובשנת 69 צרו על ירושלים, אסיאנוס נאלץ לשוב לרומא והפך לקיסר האימפריה בשנת 70 לספירה.
בנו טיטוס פרץ את חומות העיר וכבש את ירושלים.
בית המקדש נשרף ונחרב.
המורדים המשיכו להילחם במשך 3 שנים נוספות.
בתום הקרבות הלגיון הרומי חנה במחנה קבע בירושלים.
בקיץ 2008 בפרויקט סינון העפר בעין צורים נמצא מטבע שהוטבע ערב חורבן בית המקדש
השני על המטבע נכתב לגאולת ציון ומתחת לכיתוב גביע.
בצדו השני של המטבע מופיעים 4 המינים המסמנים את השנה הרביעית למרד.
היהודים הטביעו מטבעות בכל שנות המרד, אך בשנה הרביעית שינו את הכתובת מחירות ציון לגאולת ציון.
יתכן ושלבי המרד האחרונים היהודים האמינו שהם זקוקים לנס כדי לנצח את הרומים.
והחלו להתפלל לגאולה.
חכמי הסנהדרין ברשות רבי יוחנן בן זכאי עברו ליבנה.
כעת, ללא בית המקדש, שהיווה את המרכז הרוחני והדתי של היהודים בארץ ישראל, הצטרכו החכמים לחשוב כיצד ניתן לבנות את היהדות מחדש.
הם החליפו מנהגים במנהגים חדשים, וישימים, כדי שהיהדות ישמר גם ללא מרכזה בירושלים, בעיקר המירו את הקרבת הקורבנות בגמילות חסדים ועזרה לזולת.
ומנהגים שונים עברו מבית המקדש לבית הכנסת.
בשנת 32 פרץ מרד נוסף – מרד בר כוכבא.
בתחילה הייתה ידם של המורדים היהודים על העליונה.
אחת מהרה שלחו הרומים לארץ ישראל, מפקדים בעלי ניסיון וכוחות צבא נוספים.
המרד דוכא ביד קשה ויהודים רבים נמלטו מיהודה.
הרומים המשיכו לשלוט באזור ויהודים המשיכו לשלם מיסים.
במאה השלישית, משנת 200 ואילך, לאחר שנות שגשוג של האימפריה הרומית, נפתחה מלחמה ארוכה בין הרומים לפרסים הרומים, יהיו זקוקים לכסף והטילו מיסים נוספים על היהודים.
יהודים רבים הפכו עניים מרודים ועזבו את הארץ לקהילות יהודיות בגולה.
ירושלים הפכה עיר קדושה לנצרות.
בשנת 31 לספירה, כאשר ישוע נצלב ונקבר בירושלים.
על פי המסורת הנוצרית, ישוע נשא נאומים בעיר, ריפא חולים, ואף צעד בה את סעודתו האחרונה.
בתחילת המאה הרביעית קיבלה על.עצמה אימפריה הרומית את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה.
הנוצרים החלו להקים כנסיות רבות בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט.
כנסיית הקבר, כנסיות, הר הזיתים וכמובן כנסייה בבריכת השילוח.
אלו רק דוגמאות ספורות.
בעיר דוד ניתן לראות את שרידי בריכת השילוח הנוצרית מהתקופה הביזנטית.
האימפריה הביזנטית הוא כינוי מאוחר לאימפריה הרומית המזרחית, שפוצלה מהמערבית, ושכנה בטורקיה ויוון של ימינו.
בשנת 2007 קיבל לידיו הארכיאולוג דורון בן עמי, אתר חפירות חדש באזור עיר דוד, בצמוד לחומה הדרומית של הר הבית עמד
חניון אוטובוסים גדול.
בשנת 1986 אירע במקום פיגוע כנגד חיילי חטיבת גבעתי, ובעקבות כך נקרא מקום חניון גבעתי.
המשלחת של דורון בן עמי, שכללה סטודנטים ומתנדבים, החלה לגלות את ההיסטוריה שמתחת לחניון שכבה אחר שכבה.
בתחילה נחשפה שכבה מאוחרת ביותר, מעין שוק של סוחרים מהמאה השביעית לספירה.
שכבה תחתונה יותר חשפה בתי מגורים באחד הבתים גילתה מתנדבת שהשתתפה בחפירות מטבע זהב ואז עוד מטבע אחד.
במטבעות זהב מן המטבעות הופיעה ליבת פרצופו של הירקליוס קיסר האימפריה הביזנטית וכך ניתן היה לקבוע שהבתים הללו נבנו בתקופת שלטונו.
בתחילת המאה השביעית הספירה, הבית שבו נמצאו המטבעות היה שייך כפי הנראה לפקיד רםדרג שקיבל משלוח של מטבעות חדשים ושמר עליהם מכל משמר.
מתחת לשכבה הביזנטית התגלתה שכבה רומית ועגיל זהב בעיצוב מיוחד.
במרכזו שופצה פנינה גדולה ובצדדיו, נתלו אבני ברקת ירוקים, משערים כי הגיל עבר מדור לדור והוא בן כאלפיים שנה ניתן לראות ואפילו לרכוש העתק של העגיל בעיר דוד.
מתחת לשכבה הרומית התגלו שרידי מבנה מגורים גדול מסוף ימי הבית השני.
דורון בן עמי הציע לזהות את הבית הזה כמקום מגוריה של הלני המלכה, מלכה שהתגיירה, ועברה לגור בירושלים באותה התקופה, טרם התגלו הוכחות נוספות כדי לאמת בוודאות את הקביעה הזאת.
החוקרים לא נחו והמשיכו לחפור.
השכבה הבאה שאליה הגיעו החופרים עמדה לפתור תעלומה בת 2000 שנה מימי המאה השנייה לפני הספירה.
מסע הביזה והכיבושים של אנטיוכוס הרביעי, מלך הממלכה הסלווקית עבר גם בירושלים.
לאחר שבז את בית המקדש, ציווה אנטיוכוס להקים מצודה צבאית
שתפקח על תושבי ירושלים, שסלדו מהשלטון הזר שנכפה עליהם בערים היוניות נקרה המצודה אקרופוליס ראש השם ביוונית הוא העיר העליונה.
אקרופוליס.
השם אקרא ביוונית שובש והפך לחקרא בארמית שפירושו מצודה.
בעקבות מרד החשמונאים נסוגו הסלווקים למצודה והיא נותרה כעצם בגרון של תושבי ירושלים.
הם לא הצליחו לכבוש אותה.
הארכיאולוג דורון בן עמי הכיר את ספר מקבים היכן שמתוארים מרד החשמונאים וקורות הממלכה העצמאית שקמה בעקבותיו ושם נזכרת מצודת החקרא.
בן עמי לא חשב שימצא שום שריד ממנה.
אבל לא כך היה דבר בחניון גבעתי נמצא מערך ביצורים שכלל חומות ומגדל גבוה, וגם שרידים של ראשי, חץ ואבני קלע המעידים על כוח צבאי גדול ששהה במקום.
בעזרת שאר הפריטים, חרסים ומטבעות מהתקופה ההלניסטית, הגיע בן עמי למסקנה כי מצא את המצודה היוונית שנגדה נלחמו יהודה המכבי ואחיו מצודת החקרא.
משנת 638 לספירה כבשו הצבאות המוסלמים של עומר בן אלחתא את ארץ ישראל, מידי הביזנטים.
באזור הפך למרכז שלטון מוסלמי, מסגדים וצריחים ברחבת הר הבית, וארמונות השליטים איתרו את העיר קדושת העיר המוסלמית.
כיוון התפילה הראשון של הנביא מוחמד היה לירושלים, ורק לאחר מכן נקבע כיוון התפילה למכה.
המסורת המוסלמית מספרת על המסע לעילי של הנביא מוחמד שבו רכב על בהמה דמוית סוס בעל כנפיים.
שמו של הסוס היה אל בורק והוא הביא את מוחמד למסגד הקיצון שהוא על פי פרשנות מאוחרת.
מסגד אל אקצה בירושלים.
ירושלים הפכה לעיר השלישית בחשיבותה לדת האסלאם.
מכאן ואילך, התקדשה ירושלים לבני שלוש הדתות המונותאיסטיות יהודים נוצרים ומוסלמים.
החל מהתקופה המוסלמית הקדומה ננטשה עיר דוד.
עוד לפני בוא הצלבנים בשנת 1099, עיר דוד כבר לא הייתה חלק מירושלים.
במאה השש עשרה כבשו העותמנים את ירושלים והסולטן סולמן המפואר בנה את חומות העיר המוכרות לנו כיום.
הוא השאיר עיר דוד את ירושלים הקדומה והנטושה מחוץ לחומה.
למעשה, עיר דוד נשכחה לחלוטין עד להגעת הארכיאולוגים לפני כמאה וחמישים שנה.
בחודש אפריל 2019 נחשפו בעיר דוד שני ממצאים חדשים, בולה וחותם בגודל סנטימטר הנוסעים שמוות עבריים, הם התגלו בתוך מבנה ציבורי,
שחרב בתקופת חורבן בית ראשון. על טביעת החותם, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון מופיעות המילים לנתן
מלך, עבד המלך.
השם נתן מלך מופיע במקרא רק פעם אחת בספר מלכים, נתן מלך היה פקיד רם דרג.
נתן מלך חזר להיפטר מסממנים שהזכירו את אל השמש משום שנחשבו לעבודה זרה.
ואת מרכבות השמש שרף באש.
התואר עבד המלך מוכר היטב מהמקרא, והוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוהה המקורב למלך.
העובדה שהפקיד מוזכר בשמו הפרטי בלבד מעידה שהוא היה ידוע לכל ולא היה צורך להוסיף את ייחוסו המשפחתי.
נוסף על כך נמצא הבולה בקריית השלטון בעיר דוד ולכן עולה סבירות כי אכן הייתה זו הבולה של נתן מלך המוזכר בתנך.
מדהים.
על החותם שהתגלה עשוי אבן האגת כחלחלה, חרוט השם לעקר בן מתניהו.
הדבר המיוחד באותו חותם הוא שהשם הפרטי עקר לא היה מוכר עד היום, וזו היא הפעם הראשונה בה אנו נתקלים בשם הזה.
אז מה עוד ימצאו בעיר דוד בשנים הקרובות?
אין לדעת.
סביר להניח שישנם ממצאים רבים תחת העפר והם רק מחכים שנמצא אותם.
האם יום אחד נמצא את חותמו של דוד המלך או של בנו שלמה?
אולי נמצא אחר מדהים ומרתק שקשה לנו אפילו לדמיין.
הכל יכול להיות.
עיר דוד עדיין טומנת בחובה סודות רבים.
הסודות של עיר דוד.
מחקר, כתיבה ועריכה: איתמר בן דוד, תומר שלוש ויובל מלחי.
עריכת לשון. דינה בר מנחם
הקלטה, מיקס ואפקטים: אסף רפפורט.
מפיק ראשי, רני שחר.
מנהלת הפרויקט מטעם עיר דוד: רעות וילף
הפרק הוקלט באולפני סוף הסטודיו.
סדרה זו הופקה בשיתוף עמותת אל עיר דוד.
קטעים, הפקות מקור.
בלונדון תבקרו בביג בן בפריז, תבקרו במגדל אייפל ובירושלים בעיר דוד.
בואו לראות היכן הכל התחיל, הגן הלאומי עיר דוד
