מקורה של הטכניקה הוא, ככל הנראה, באזור מסופוטמיה, שם הייתה נפוצה לפחות החל מהמאה ה-7 לפסה"נ (ימי הבית הראשון).
"העניין המסקרן ביותר בחרוז הוא שיטת הייצור המורכבת והייחודית שלו", מסביר ד"ר גולני. "נדרשה הבנה טובה של החומרים ותכונותיהם ושליטה על החום, זאת – כדי לגרום מצד אחד להלחמה של הכדורים לחרוז המרכזי, אך יחד עם זאת, למנוע מצב של חימום יתר, שעלול להביא להתכה מחדש של הזהב". לדבריו, "רק אומן מקצועי היה יכול לייצר חרוז מגורען, וזו עוד סיבה לערך הרב שיש לממצא".
השימוש בטכניקה הייחודית שהגיעה מחוץ לארץ ישראל, כמו גם השימוש בזהב ליצירת חרוז זה, מלמדים עושרו של מי שהחזיק בו. ייתכן גם כי החרוז נוצר באזור אחר והתגלגל לעיר דוד בשל קשרי המסחר הענפים בין ירושלים למרחב באותה התקופה. השערה נוספת היא שהחרוז ניתן במתנה למישהו מיושבי ירושלים, וייתכן גם שבשל ייחודיותו, החרוז הועבר במשפחה מדור לדור.
חרוזים דומים התגלו בעבר במערות קבורה בכתף הינום שליד עיר דוד, במהלך חפירות שניהל במקום פרופ' גבי ברקאי ואולם אז היו אלה חרוזים עשויים מכסף. עד כה, רק כמה עשרות בודדות של חרוזים מגורענים מזהב התגלו בארץ ישראל.
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "אמנם מדובר בממצא קטנטן, אבל דווקא הפריטים האישיים, היום-יומיים, הם שמצליחים לגעת ולחבר אותנו יותר מכל, באופן בלתי אמצעי, לאדם מסויים שחי, נשם וחלם בזמן אחר על הרצף ההיסטורי שלנו".
ה"חוויה הארכיאולוגית" שבגן לאומי עמק צורים פועלת במשך כל ימות השנה, ולאורך השנים התגלו במקום ממצאים רבים מתקופות שונות בהיסטוריה של ירושלים כמו קמע מצרי מהתקופה הפרעונית, תכשיטים ומטבעות נדירים, שברי כלי חרס, תכשיטים ועוד.
