המאמר דן בבעיית המתודולוגיה של הארכיאולוגיה ביחס לזיהוי אתרים מתקופת המקרא, ובמיוחד ביחס לשאלת השימוש במקרא ככלי לפרוש ממצאים ארכיאולוגיים במעבר בין ברזל I לברזל II בהקשר של ימי דוד ושלמה. המאמר שם דגש על חשיבות הממצאים הרדיומטריים (פחמן 14) לתיארוך הממצא ללא הישענות על המסורת המקראית, ולשם כך בוצע מחקר בחורבת קיאפה, בתל לכיש, בחורבת אל-רעי ובחורבת שוכה. מסקנות המחקר מצביעות על ערים בצורות ביהודה בסוף המאה ה11 לתוך המאה ה10, וכן עדויות על כתיבה. כמו כן המחקר מצא שלכיש בוצרה בסוף המאה ה10, מה שנותן אפשרות לשחזר את תהליכי ההתיישבות היהודאית בשפלה לשלבים שונים שמקבילים לתאורים המקראיים על ימי דוד, שלמה ורחבעם. . בתוך א' מירון, עורך. מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 14. ירושלים. 2019, עמ' 17-38.