חפירות רייך ושקרון – סיכום התגליות עד לשנת 2008

מאז שנת 1995 אנחנו חופרים סמוך למעיין. חפירות אלה העלו שרידים הנוגעים לשאלת ביצוריה המזרחיים של ירושלים בתקופות הברונזה והברזל. החפירות התרכזו בעיקר בחלק המזרחי ביותר של האתר, סמוך מאוד לערוץ נחל קדרון, ובסמיכות למעיין, והם העלו נתונים חדשים הנוגעים לביצור המעיין ולמערכות המים שהיו קשורות עימו (רייך ושוקרון תשס"ג:2004). שרידים אלה הראו, בעליל, שמתקופת הברונזה התיכונה ב', בוצר המעיין. סביבו נחשף מגדל גדל-מידות, שכונה בשם 'מגדל המעיין'. מידותיו החיצוניות של המגדל כ- 16 x 16 מ', עובי קירותיו  בין 5.5 -7 מ', והם בנויים מאבנים גדולות ביותר.

מדרום-מערב ל'מגדל המעיין' נחשפה חציבה מלבנית גדולה בסלע (15 x 10 מ') חציבה זו כונתה בשם ה'בריכה החצובה' (רייך ושוקרון תשס"ג-ב, איור 107), אף על-פי שלא שימשה מעולם כמאגר מים העשוי להתמלא עד שפתו. בפינה הצפונית-מזרחית העמיקו לחצוב את ה'בריכה' עד אל מתחת למפלס המעיין הסמוך, ורק כאן ניתן היה לשאוב מים, שהופנו למקום באמצעות תעלה II, ומנהרה III. מצפון ל'בריכה' ובצמוד אליה, נחשפו קצותיו של קיר גדול (קיר 109). פניו הדרומיים של קיר זה צמודים ממש לשפתה העליונה של ה'בריכה', כלומר שני פריטי אדריכלות אלה, הקיר וה'בריכה', מתייחסים זה אל זה. במקביל לקיר זה, מצפון ובמרחק של כ-2.3 מ' ממנו נחשף קיר 108. עובי הקירות כ-3.5-3 מ'. לפיכך, כינינו את שני הקירות המקבילים האלה בשם 'מגדל ה'בריכה'.

קצותיהם המערביים של שני הקירות האלה נחשפו במרחק של כ-8 מ' משם, בתוך המערות שבסלע, המהוות את הקצה הדרומי של מערכת פיר וורן. ראשונים לחשוף את הקצה המערבי של קיר 108 היו כבר פארקר ווינסאן (1911, תצלום 24, לוח IIIa). את פניו של קיר 108 ניתן לראות כיום בשתי המערות הסמוכות, כאשר הפנים הצפוניים שלו מצויים בתוך ה'מערה הצפונית', היישר מעל 'פיר וורן' , ואילו פניו הדרומיים, במרחק של כ-3.7 מ' דרומה, מצויים בתוך המערה הדרומית. את קצהו המערבי של קיר 109, למלוא עוביו, ניתן לראות בחלק הדרומי של המערה הדרומית. ניתן גם לראות את פניו הדרומיים של קיר זה למלוא אורכם.

הקירות המקבילים של 'מגדל הבריכה' תוארכו לתקופת הברונזה התיכונה ב' על יסוד חרסים שנמצאו על גבי רצפה, ומתחת לרצפה שנחשפה בין הגדמים המזרחיים של שני הקירות המאסיביים של 'מגדל הבריכה' (וראו להלן). קטע רצפה נוסף, עם חרסים מאותה תקופה נמצא צמוד לקיר הדרומי של 'מגדל הבריכה', בקצה הדרומי של המערה הדרומית, סמוך לפינה הצפונית-מערבית של הבריכה החצובה. כמו כן נתגלו חרסים שונים מתקופת הברונזה התיכונה ב' שהוצאו במקומות שונים מבין המרווחים שבין אבני מגדל המעיין.

בין השנים 2007-1995 עלה, אפוא, בידינו לחשוף חלקים נוספים ממערכת המים המבוצרת המכונה בשם 'מערכת פיר וורן'. יכולנו גם לתארכה בביטחון לתקופת הברונזה התיכונה ב'. יכולנו גם להציע הבנה מחודשת של אופן תפעול המערכת. מצד אחד הצענו שפיר וורן עצמו לא היה כלל חלק מן המערכת הזו (הוא כלל לא נראה, לא היה ידוע ולא היה נגיש). מצד שני לא הייתה בידינו תשובה ברורה לשאלה כיצד מתקשרים שרידים אלה לחומת העיר. בין הקצה המערבי של שטח החפירה שלנו לבין קטע חומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה ב' שחשפה קניון (חומה NB) מפריד מרחק של כ-15 מ'. כל שיכולנו לעשות היה להניח שהמעיין המבוצר ושאר המתקנים המבוצרים שסביבו קשורים בדרך כלשהי אל חומת העיר הזו.

אפשרות סבירה אחת הייתה לשער ששני הקירות המקבילים של 'מגדל הבריכה' נצמדים בקצה המערבי שלהם, במעלה המדרון, בצורה כלשהי לחומת קניון-שילה הבנויה על גבי המדרון. כלומר, קטעי הביצור שמצאנו, המגינים על המעיין ועל הבריכה הם מעין ביצור קדומני, הבולט מקו חומת קניון-שילה משום שהמעיין מצוי מזרחה להם, סמוך לתחתית הקדרון. וכך, בניגוד לדעות שהיו מקובלות עד לחפירתנו, שהמעיין מצוי בלתי מבוצר מחוץ לחומת העיר, מצאנו שהמעיין אכן היה מבוצר, אף שלא יכולנו עדיין להצביע על אופן חיבורו עם חומת העיר.

חפירות רייך ושוקרון – הביצור שנחשף ב-2008

בעת האחרונה הוחל בפיתוח אזור המעיין והמפעלים הקשורים בו לצורכי תיירות. הדבר הביא לדרישה לחפור את המעבר הצר שבין שני קירות 'מגדל הבריכה' (קירות 108, 109), במרווח שבין המערה הדרומית של מערכת פיר וורן ובין 'מגדל המעיין', מרחק של כ-8 מ'. הכוונה הייתה לנתב את קהל המבקרים בין שני הקירות בדרכו אל המעיין (ולא סביב לקיר הדרומי של 'מגדל הבריכה', כפי שהמצב כיום).

חפירה מפני השטח לא התאפשרה מפני שחלקו העליון של השטח מכוסה במעטה שעוביו כ-8 מ' בממוצע, מן המאה הראשונה לספה"נ, הכולל  עפר תחוח וצרורות אבנים ללא שרידי בנייה כלשהם. מעטה זה נחפר במקומות אחדים על המדרון, מפני השטח, בידי חופרים שקדמו לנו (וייל, מקאליסטר ודנקן, קניון, שילה). קניון, שחפרה בו חפירה ידנית מדוקדקת, הביעה את דעתה שניתן להסירו באמצעות ציוד כבד (137:1974), ואילו שילה אמנם עשה כך לפני שהחל את חפירותיו בשטחים D ו-E.

מעטה עפר זה, השפוך באלכסון על המדרון, נחפר על ידינו במקומות שונים על המדרון המזרחי של עיר דוד. בעבר הגדרנו מעטה עפר זה כחלק מן המזבלה העירונית של אותה תקופה (רייך ושוקרון 2003). אחר כך ערכנו בעפר זה ניפוי רטוב ומיון מדוקדק של מדגם רב-כמות, וטיבו ידוע לנו כיום במדויק (בר-עוז ואחרים 2007; בוכניק ואחרים תשס"ה, תשס"ו, רייך וברעוז תשס"ז). מתחת לשכבה ההרודיאנית העבה מצויה שכבה דקה של שפכי עפר עם חרסים מתקופת הברזל ב'. מתחת לשכבה זו, על הרצפה שבין הקירות של מגדל הבריכה מצאנו, כאמור לעיל, חרסים מתקופת הברונזה התיכונה ב'.

למאמר המלא