מר אלי שוקרון ופרופ' רוני רייך

על חשיפתה של בריכה מדורגת ומדופנת אבני גזית בחלקו הדרומי של עמק הטירופויון, אותה זיהינו עם בריכת השילוח של ימי הבית השני, דיווחנו בעבר (רייך ושוקרון תשמ"ה). מאז, המשכנו את חפירותינו באזור הציבורי שמצפון לאותה בריכה, וכך נחשפו חלקים ניכרים של רחבה מרוצפת לוחות אבן (רייך ושוקרון 2006-א).

בקצה הצפוני-מערבי של הרחבה המרוצפת, עלה בידינו לאתר את חלקו הדרומי ביותר של רחוב מדורג  ומרוצף אבן. רחוב זה היה ידוע לנו מספרות המחקר, שכן קטע ניכר ממנו נחשף בידי החופרים פ"ג' בליס וא' דיקי בשנת 1898. מדרגות הרחוב הזה מותקנות לסירוגין, מדרגה צרת שלח ומדרגה רחבת שלח. בליס ודיקי חשפו 18 זוגות של מדרגות צרות ורחבות שלח, בקטע שאורכו הכולל כ- 32 מ' במעלה צידו המערבי של גיא הטירופויון. רחוב מדורג זה כוסה עם תום חפירותיהם. כעת עלה בידינו לחשוף רק את קצהו הדרומי של הקטע שחשפו בליס ודיקי, ובכלל זה מדרגה צרת שלח, מדרגה רחבת שלח, ורומה של מדרגה נוספת. למרבה הצער לא ניתן היה להמשיך את החפירה מנקודה זו וצפונה.

לעומת זאת יכולנו לנקות את מערכת התעלות העוברת מתחת לריצופים, ופעולות אלה הן שהוליכו לתגליות מפתיעות. יש לזכור שמדובר בשני סוגים של תעלות. מצד אחד מצויות התעלות המוליכות את מי ניקבת השילוח, ממקום יציאתה הדרומי מן הסלע ודרומה. מצד שני מצויה מתחת לרחוב המדורג תעלה מרכזית לניקוז מי גשמים (להלן).

הרחוב ההרודיאני

מאז גילוי הבריכה והרחבה המרוצפת שמצפונהּ, נעשו הבדיקות והחפירות הבאות: נוקתה מערכת התעלות העוברות מתחת לשטחים המרוצפים אבן. תעלות אלה נבדקו, בחלקן, עוד במאה ה-19, בידי החוקרים הגרמנים קונרד שיק והרמן גותה (1882). האחרון דיווח על מהלכה של התעלה שבה זורמים מי המעיין מרגע יציאתם ממוצאה הדרומי של ניקבת השילוח ועד הגעתם אל ערוץ הקדרון. בתוכנית התעלה שפרסם הלה (גותה 1882: 70-56, לוח II) ניתן להבחין בפתחים לקטעי תעלה צדדיים שאת המשכם לא בדק.  בריכה קטנה שנחשפה ממזרח לבריכת השילוח הביזנטית זוהתה על-ידו עם 'בריכת השילוח' הקדומה, ואילו תעלת המים הפעילה, המצויה הישר מתחת למצוק הסלע של 'עיר דוד' – התעלה הפעילה גם בשעה זו – זכתה לכינוי 'תעלת העודפים' של ניקבת השילוח מתקופת המקרא – כינוי בו החזיקה עד לחפירותינו.

נוסף על אלה, כאמור, מצויה מתחת לחלקה המזרחי של הרחבה המרוצפת תעלה נוספת, שהיא תעלה לניקוז מי גשמים. תעלה זו זוהתה לאורך תחתית המצוק המערבי של גבעת עיר דוד (בשוליו המזרחיים של הטירופויון). התעלה היא ברוחב ועומק המאפשר הליכה שפופה בתוכה, ובמהלך פעולת הניקוי שלה עקבנו אחרי התוואי שלה למרחק ניכר (למעלה מ-40 מ') במעלה העמק. העפר שהוצא נופה כולו באופן מדוקדק במים. נמצא שכולו מכיל רק חרסים משלהי ימי הבית השני וכמות גדולה של מטבעות שרובם ככולם פרוטות ברונזה של המרד הגדול (בעיקר 'שנת שתים' ו'שנת שלוש' למרד). יוצאת דופן, במידה רבה, היא העובדה שנמצאו בתעלה גם סירי בישול תמימים (להלן). בחינת אבני הכיסוי של תעלה זו, מצידה הפנימי, הראתה כי היא עוברת היישר מתחת לרחוב מדורג מרוצף אבן.